כצפוי, ניצח המועמד הניאו–ליברלי עמנואל מקרון ("יאיר לפיד" הצרפתי) את נציגת הימין הקיצוני מארין לה פן בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת שנערך ביום ראשון האחרון. מקרון זכה ב-66% מהקולות בעוד לה פן הסתפקה ב-34%. האם מקרון יהיה נשיאם של "כל הצרפתים" או של מיעוט – כפי שקבעו תוצאות הסיבוב הבחירות שנערך לפני כעשרים יום (23.4).
כרזה של מטה מלנשון לאחר הסיבוב הראשון של הבחירות: "אנו יותר מ-7 מיליון…"
לפי התוצאות הסופיות של הסיבוב הראשון, מועמד המרכז הניאו–ליברלי מקרון זכה במקום הראשון עם 23.9% מקולות הבוחרים; יריבתו בסיבוב השני וראשת "החזית הלאומית" – לה פן ב-21.4%; מועמד "הרפובליקנים" ומפלגות הימין פרנסואה פיון – ב19.9%-; ומועמד השמאל העקבי ז'אן–לוק מלנשון – ב-19.6%. מועמד הסוציאליסטים שבשלטון ואיש האגף השמאלי במפלגה, בנואה אמון, השיג 6.3%, ושני המועמדים הטרוצקיסטים לנשיאות: פיליפ פוטו ונטלי ארטו זכו ב-1.1% וב-0.6% מקולות הבוחרים בהתאמה.
הניצחון של הבנקאי לשעבר מקרון אינו מבשר טובות לבעלי ההון בצרפת. אמנם הוא מועמדם האידיאלי מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית, אך לבחירתו השלכות קשות: שבירת המערכת הפוליטית המסורתית המבוססת על מפלגה בימין, גוליסטית (ע"ש הגנרל דה גול), והאחרת "שמאלית" – הסוציאליסטית. למקרון אין מפלגה משלו, ולכן עומדת בפניו משוכה גבוהה מאוד ממש מעבר לפינה: הבחירות לאסיפה הלאומית, הפרלמנט הצרפתי, שיתקיימו ב-18 ביוני הקרוב.
במערכת הבחירות האחרונה, רק מועמד אחד הגדיל את כוחו מ-11% (4 מיליון קולות) בבחירות לנשיאות האחרונות שנערכו ב-2012 לכמעט 20% (7 מיליון בוחרים) בבחירות שנערכו השנה: ז'אן לוק מלנשון.
מהו סוד כוחו של מלנשון? קודם כל, הוא נואם מצטיין שהצליח לרתק קהלים של רבבות ואף יותר מ-130 אלף תומכים בעצרות פומביות שנערכו במרכזי הערים הגדולות, כגון פאריס ומרסיי. שנית, המערך שהקים, "צרפת המורדת", ובמרכזו המפלגה הקומוניסטית, הצליח לשלב בין ה"פוליטיקה ישנה" (אספות פומביות, חלוקת כרוזים, דוכנים, הליכה מדלת לדלת כדי לשוחח עם תושבים) ל"פוליטיקה החדשה" של האינטרנט והרשתות החברתיות.
הישגו בולט נוכח ההחרמה מצד אמצעי התקשורת של ההון ואלה הממלכתיים, שבתחילת הקמפיין לא התייחסו לפועלו ("נציג השוליים של השמאל"). כאשר כוחו גבר – עשו דמוניזציה של עמדותיו. "רוצה להפוך את צרפת לוונצואלה, ידידו של פידל קסטרו", זעקו הכותרות בעיתון כלכלי.
כדי להתגבר על החרם, הקים מלנשון תחנת טלוויזיה ששידרה ביו–טיוב, ומאות אלפים עקבו אחרי שידוריה. בעצרת הבחירות הגדולה שקיים במרכז פאריס השתתפו כ-130 אלף מפגינים. אך דרך האינטרנט עקבו אחריה, בזמן אמת, עוד כ-100 אלף, ולנתון הזה יש להוסיף עוד כ-300 אלף שצפו בסרטון (שעתיים ורבע!) בימים שלאחר מכן. בכמה סרטונים בכיכובו צפו יותר ממיליון גולשים. כן, הניחוש נכון: רוב הצופים הם צעירים. מלנשון היה המועמד שצבר יותר ממתחריו (כ-30%) בשכבת הגיל 18 עד 25 – רבים מהם הצביעו בפעם הראשונה.
גם הפעולה בשכונות העובדים ובפרברים נשאה פרי. כאן מגיע תורם של הפעילים הקומוניסטים שעשו את עיקר העבודה ברחובות ובאספות המקומיות. למפלגה כ-70 אלף חברים רשומים המשלמים דמי חבר מדי חודש באמצעות הוראות קבע. מתוצאות הבחירות עולה כי כל חבר "הניב" אלף קולות. מובן שזה נתון מוגזם – אבל הרשתות החברתיות הפעילות עד מאוד בקרב הצעירים ופועלו של הארגון הקומוניסטי הוותיק בערים ובשכונות היו יסוד הגידול המרשים במספר המצביעים.
בערים המכונות "הפרברים האדומים" של פאריס, חלקן בשליטת הקומוניסטים מאז שנות ה-30, השיג מלנשון30% עד 40% מהקולות. בשכונות פרולטריות של "בירת הדרום" של צרפת, מרסיי, הרשימה של השמאל העקבי קיבלה יותר מ-40% – ובשלוש מהן: יותר ממחצית הקולות.
יש לציין שמועמדו של השמאל העקבי הציג מצע מעודכן, מפורט (ויש לומר די ארוך). היו שמתחו ביקורת על אורכו ואמרו שהוא "מייגע". אבל המצע ניסה לתת מענה פרוגרמטי–פוליטי לשורה ארוכה של שאלות: המאבק בקפיטליזם הניאו–ליברלי, הסולידריות בין צרפתים למהגרי עבודה, המערכה נגד הגזענות והאיסלמופוביה; תחיית חיי התרבות, חיזוק ההשכלה הגבוהה והמחקר במוסדות ממלכתיים; ועוד.
דובר המפלגה הקומוניסטית, אוליביה דארטיגול, הגדיר את תוצאות הבחירות "רעידת אדמה פוליטית. לראשונה מזה שנות דור השיג מועמד השמאל העקבי תוצאות כה גבוהות ומשכנעות. משהו נולד בשמאל ויש לעשות הכל על מנת לטפחו ולהגדיל את כוחו". האתגר עתה הוא לתרגם את תוצאות הבחירות לנשיאות למושבים בפרלמנט. זאת, במטרה לבודד את מקרון הניאו–ליברלי ולהפוך את כהונתו לאפיזודה חולפת.
מ"א
