"החברה הישראלית צריכה להשתלב במזרח התיכון תוך מתן המקום הראוי להיסטוריה של יהודי המזרח התיכון. לא מדובר בהשתלבות כפי שמקדם הימין, במסגרתה ישראל הופכת לעוד דיקטטורה מזרח-תיכונית ולבת ברית של דיקטטורות ערביות. אנחנו מבקשים לחבור לכוחות דמוקרטיים בעולם הערבי ולכונן עתיד של דו-קיום ושוויון ליחידים וגם לקהילות באזור" – כך אמר השבוע לזו הדרך ד"ר משה בהר. בהר הוא מומחה לפוליטיקה השוואתית המלמד באוניברסיטת מנצ'סטר וחבר בארגון קולקטיב מזרחי-אזרחי. בריאיון מתאר ד"ר בהר את האג'נדה שמאחורי הארגון ואת החשיבות הנודעת לגיבוש שותפויות פוליטיות.

לאחרונה השתתפת בכנס שארגנה שותפות השלום נגד המלחמה בעזה כנציג של קולקטיב מזרחי-אזרחי. מה עמדתכם כלפי המלחמה?

ראשית לכל אנו קוראים להפסיק את המלחמה מיד ולאפשר כניסה של סחורות ומזון לאוכלוסייה האזרחית בעזה. זה עניין שכלל לא צריך להיות נתון במשא ומתן. אלה מעשים המחויבים מתוקף המוסר, היהדות והאנושיות. שנית, ממשלת ישראל צריכה לחדול ממדיניותה הנוכחית ולפעול למען פדיון שבויים גורף ונדיב. אפשר לציין שהיינו הגוף הראשון שהשתמש במושג היהודי "פדיון שבויים" בהקשר הנוכחי. הצלת חיי אזרחים בשני הצדדים היא עבורנו בעדיפות הראשונה. ברור שהתקפת עזה עומדת בניגוד לכך.

האם אתם קוראים לפתרון מדיני?

כמובן, קולקטיב מזרחי-אזרחי הוא אחד הארגונים המרכיבים את שותפות השלום. עם זאת, אין לנו עמדה מגובשת אחידה לגבי פתרון של שתי מדינות או של מדינה אחת. אנחנו דוגלים בעיקרון יסוד של שוויון אינדיבידואלי ובהכרה בכך שיש שני קולקטיבים בין הים לנהר – פלסטינים ויהודים דוברי עברית. בצד השוויון האינדיבידואלי, צריכות הזכויות הקולקטיביות של שתי הקבוצות הללו לקבל ביטוי. שתי מדינות, מדינה דו-לאומית, פדרציה או קונפדרציה – זו כבר שאלה אחרת. אך היסוד חייב להיות שוויון זכויות אזרחי ולאומי.

כיצד הוקם הקולקטיב? מה סדר היום שלו?

הרקע המיידי להתגבשות הקולקטיב היה העתירה המזרחית נגד חוק הלאום שהוגשה ב-2019. לעתירה, אותה ניתן לקרוא באינטרנט, צורפו שמונה דוחות של מומחים שהסבירו מדוע חוק הלאום הוא פסול וצריך לדחות אותו. מקבוצה זו של כמאה פעילים שהיו שותפים לעתירה צמח הקולקטיב, והוא החל את פעילותו כאשר הממשלה הנוכחית בחרה לקדם את ההפיכה המשטרית. הקולקטיב מבקש לקדם דמוקרטיזציה עמוקה של החברה הישראלית. אנחנו מתנגדים להפיכה המשטרית, אך גם למשטר הישן – זה שהיה כאן עוד לפני בנימין נתניהו. אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהשמאל הדמוקרטי בישראל.

מה שמייחד אותנו הוא הקריאה לאזרוח החברה הישראלית ולמזרוח שלה. כלומר, החברה הישראלית צריכה להבטיח זכויות אזרח שוות לכל תושביה – זה תנאי בסיסי להיתכנות של חברה מתוקנת. הכוונה במזרוח היא שהחברה הישראלית צריכה להשתלב במזרח התיכון, תוך מתן המקום הראוי להיסטוריה של יהודים במזרח התיכון. לא מדובר בהשתלבות כפי שמקדם הימין, במסגרתה ישראל הופכת לעוד דיקטטורה מזרח-תיכונית ולבת ברית של דיקטטורות ערביות. אנחנו מבקשים לחבור לכוחות דמוקרטיים בעולם הערבי ולכונן עתיד של דו-קיום ושוויון ליחידים וגם לקהילות באזור.

המזרחים ברובם תומכים היום בימין, לפחות לפי הדימוי הרווח…

זה לא רק דימוי, במידה רבה זו גם המציאות. אך המזרחים אינם קולקטיב הומוגני ויש בקרבם גוונים. אנחנו מזרחים בדיוק באותה מידה כמו תומכי ליכוד, אך הפירוש שלנו למזרחיות הוא עמוק יותר וקוהרנטי. אם שואלים אנשי ימין מזרחים, מה בדיוק מזרחי בפרויקט הפוליטי שלהם, מהר מאוד מגלים שבמהות הוא לא נבדל במאום מהפרויקט ההגמוני של הציונות. הם אולי מוסיפים קצת פלפל למרק, אבל זה עדיין אותו מרק.

חשוב להגיד גם שמי שגיבש את הזהות המזרחית היה השמאל המזרחי. כל מה שרצו אנשי הימין המזרחים הוא להיות ציונים טובים ולהיטמע בחברה הישראלית. אנשי שמאל מזרחים היו אלה שעשו את כל העבודה נגד האפליה העדתית. הפנתרים השחורים, הקשת הדמוקרטית המזרחית – הקולקטיב שלנו הוא עוד חוליה בשרשרת ארוכה זו.

במאה ה-21 התחיל הימין לתפוס טרמפ על הזהות המזרחית, אך זו עטיפה ריקה. כאשר בוחנים את העשייה הפוליטית, הכלכלית והתרבותית של חברי הכנסת ושל שרים מזרחים מהליכוד מגלים שהמזרחיות שלהם היא בסך הכל מס שפתיים. הם חוברים לכוחות ניאו-ליברליים ולא דואגים למזרחים ממעמד העובדים. הם לא מצביעים על הקורלציה המובהקת שעדיין קיימת בין מוצא אתני לבין מעמד, למרות שקיים כבר מעמד ביניים מזרחי.  הקפיטליזם הניאו-ליברלי, אותו מקדם הליכוד בראשות נתניהו, אינו מסייע לשכבות העממיות של המזרחים. זה לא מהיום – כך פועל הליכוד מאז שעלה לשלטון. היחס שלו למזרחים הוא הרבה סמליות בלי מהות.

מה למדתם מהתארגנויות מזרחיות קודמות? כיצד תתקדמו מהנקודה בה הן עצרו?

זו שאלה טובה. אנחנו מקווים שיש לנו כלים וניסיון מצטברים. ישנם אצלנו עובדים סוציאליים, אנשי אקדמיה ועורכי דין. אלה כלים שלא תמיד היו להתארגנויות מזרחיות בעבר. ישנה גם היסטוריה של כישלון ללמוד ממנה.

בעשור השני של המאה ה-21 הייתה נטייה בקרב פעילים מזרחים לטשטש את ההשקפה השמאלית שלהם – כאילו שאם לא נגיד שאנחנו בשמאל זה יאפשר לנו לגייס יותר תומכים. אבל אנשים לא טיפשים – הם מבינים מי זה מי, ומעדיפים שתגיד בגלוי מי אתה ובמה אתה תומך. אנחנו חושבים שלא נכון להסתכל על איש מלמעלה, וגם לא מלמטה. לא צריך להיות אפולוגטיים ולא להתנצל.

לפני שבועיים ארגנו פאנל בבאר שבע. עו"ד נטע עמר שייף מהקולקטיב ישבה על הבמה בצד איימן עודה ועופר כסיף. אנחנו לא עושים שיקולים של רייטינג ותדמית. אין לנו שום בעיה לשבת יחד עם חד"ש, כי אנחנו מדברים על שותפות, על שלום ועל שמאל בלי שום התנצלות. דרושים אסרטיביות ועמוד השדרה כדי להיות דוגמא, גם אם אנחנו עדיין מיעוט.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/119335/