תארו לכם שיהודי דתי מנסה לקנות בית בצרפת, בארה"ב, באנגליה, או בכל מדינה אחרת המחשיבה את עצמה דמוקרטית ומתוקנת. תארו לכם שהוא נענה בסירוב בשל יהדותו. קול זעקה יישמע מיד בישראל: אנטישמיות! רדיפת יהודים! אפליה!

מדינת ישראל מבקשת כתנאי מוקדם מהפלסטינים וממדינות ערב להכיר בה כמדינה יהודית. גם בחלקים רחבים מהאופוזיציה נמצאים שותפים לדרישה זו. ובעוד ישראל מתייחסת לעצמה כ"ווילה בג'ונגל" או כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", חרדים ודתיים מוקצים בעריה של המדינה היהודית.

    בשיח הציבורי נמצאים החרדים תמיד אשמים. הם נמצאים אשמים עוד לפני בדיקת העובדות. לחילונים תמיד יש הסברים בעד דחיקת החרדים מחוץ לערים: החרדים מביאים עמם כפייה דתית, הם מורידים את ערך הדירות, הם משתלטים על בתי כנסת, הם רועשים ומקימים ישיבות בלב השכונות. לפעמים הטיעונים הללו מתחלפים בביטויים גזעניים, שלא לומר אנטישמיים, ממש "טאליבן", "טפילים", "פינגווינים", "פרזיטים" וכן הלאה.

    בשבוע שעבר היינו עדים למהומות ברמת השרון נגד מכירת בתים לחרדים והרחבת בית הכנסת בעיר. כשהעיר המפונקת הזו קמה (1923), חלק ניכר מתושביה היו דתיים. גם בערד פרצו באותם ימים עימותים אלימים בין מפגינים חרדים מחסידות גור לבין מפגינים חילונים. העימותים שיקפו מאבקים פוליטיים בין ראש העיר ניסן בן חמו (מטעם "יש עתיד"), לבין שר הבריאות ליצמן באשר למגורי חרדים בעיר ולימוד חרדים בבתי הספר בעיר.

יאיר לפיד ביקר בערד, והצהיר: "לא תהיה פה כניעה". תושביה החילוניים של ערד התאגדו בעמותה בשם "התנועה לשמירה על צביון ערד", ודוברת העמותה מסרה (13.9) כי "מנסים להשתלט לנו על העיר". בינתיים, תושבים חילונים בערד מאיימים בפרובוקציה: הדפסת תמונת הרבי מגור על שלטים וחולצות, תוך ביזוי דמותו של האדמו"ר.

במאה שערים ובשכונות חרדיות נוספות מתקיימות דרך קבע פרקטיקות המיושמות בלילות בכפרים הפלסטינים. שוטרים וחיילים מחופשים לחיילים חרדים, "מסתחרדים" (מלשון "מסתערבים"), מעוררים פרובוקציות כדי שיוכלו לעצור חרדים שתוקפים אותם בשל התנגדותם לגיוס.

לא פעם, מובילות הפגנות של תושבים חילונים נגד מכירת בתים לחרדים ונגד פתיחת ישיבות לעימותים אלימים. ההפגנות החילוניות עושות שימוש בטרמינולוגיה מסיתה ובדמוניזציה. הסתה זו מגיעה דווקא מקבוצות אוכלוסייה הנתפשות כ"נאורות", כלומר חילוניות, בעלות השכלה אקדמית, כאלה שיזדעקו אולי נגד אפליית ערבים, או ידרשו להכיר בזכויות פליטים ומהגרי עבודה אפריקאים.

אצל מרבית החילונים נתפסת היהדות כמורשת תרבותית-היסטורית בלבד (ולא כדת). אך מדינת ישראל הוקמה בפועל על בסיס אתנו-דתי, לפי כל הגדרה מקובלת. ובתוך המדינה הזאת מתקיימת הלכה למעשה אפליה נגד אוכלוסייה, שבאמונתה מנופפת מדינת ישראל כדי לתחזק את הלגיטימיות של עצמה.

גם אם לא כאן המקום להרחיב בנושא, אציין את המהפכה התודעתית שחוללה הציונות כשהפכה דת ללאום, בעוד משטר האזרחות במדינה מציית לחוקי ההלכה. כך, מי שהוא בן לאם יהודייה זכאי לאזרחות בהתאם חוק השבות ולחוק האזרחות. המדינה הציונית היא זו שמתעקשת לא להפריד בין דת למדינה.

כ-80% מתושביה היהודים של המדינה מגדירים את עצמם כמאמינים באלוהים (לפי סקר עדכני של מכון גוטמן), אך רק 9% מהאוכלוסייה היא חרדית. לפי סקר של הלמ"ס, לפחות מחצית מהלא-דתיים טוענים כי הם מאמינים באלוהים. מניין היהודים בעולם עומד על כ-14.5 מיליון. מתוכם כ-7 מיליונים חיים בישראל, והיתר מפוזרים בעולם. חלק מהיהודים מקיימים אורח חיים דתי או חרדי, ומתקיימים בהרמוניה במדינותיהם. דתם לא משנה את הסטטוס האזרחי שלהם או את הלאום שלהם. החרדים על פי רוב חיים במובלעות עם אוטונומיה דתית, והשאר נטמעים באוכלוסייה.

לעומת זאת, "הפוליטיקה החדשה" בישראל מבקשת לשנות סטטוס קוו, ולהפוך את החרדים לישראלים לפני היותם יהודים על פי דרכם. היא אינה בוחלת בפופוליזם זול, כשלמעשה ברור שהחרדים לא יזוזו מדרכם, ואילו הפוליטיקאים, בראשם יאיר לפיד, יגרפו קולות על גבם.

במדינה דמוקרטית וחופשית זכאים בני לאומים שונים ודתות שונות להיות אזרחים שווי זכויות ושווים בפני החוק. אם מדינה יהודית ודמוקרטית היא אוקסימרון, אזי כשמדינת היהודים מפלה חרדים הופך האבסורד לגרוטסקה.

יעל ערבה שולדמן