מתחילת המלחמה ועל אף האיסור בחוק, פעילים ירושלמים נגד המלחמה בעזה ובהמשך במסגרת שותפות השלום ניסו לכנס דיון נגד הרדיפה הפוליטית ולשם כך פנו למספר מוסדות. אך לא נמצא אולם המוכן לארח אותם בשל החשש מביקורת והתנגדות אלימה לאירוע נגד המלחמה והשלכותיה.
אך ביום רביעי האחרון, לאחר מאבק עיקש, נערך הכנס באברהם הוסטל בעיר והוכח שניתן לקיים אירוע נגד סתימת פיות בצורה גלויה, בלי לפעול בהיחבא. האירוע עבר בשלום ואף בהצלחה אדירה, כשהאולם מלא עד אפס מקום וכל זאת מבלי לוותר על המסר הפוליטי.
הצמא לשותפות בעיר גדול. העיר "המאוחדת לנצח" היא הלכה למעשה שתי ערים נפרדות, אשר בחציה האחד מתקיים כיבוש אכזרי, בו נקטלים, נאסרים ומושפלים ילדים ומבוגרים, נשים וגברים פלסטינים על בסיס יומי והפגנות בה אסורות זה דורות. בחציה השני פועל מתקן עינויים גלוי באין מפריע בלב העיר ומפגינים שלווים נגד המלחמה סופגים אלימות משטרתית ברוטאלית בכל שבוע. כך הופכת המשימה למאוד מורכבת.
הכנס שנערך השבוע בהנחיית העיתונאי מירון רפופורט, התחלק לשני דיונים, הראשון בהשתתפות יו״ר וועדת המעקב מחמד ברכה, אשר התייחס למאבק נגד המלחמה והציע ניתוח פוליטי על חשיבות השותפות של הציבור הערבי ועם יהודים המתנגדים למלחמה. עוד הדגיש כי "שותפות השלום היא המפתח ליום שאחרי". יהודית אופנהיימר, מנכ"לית עמותת עיר עמים, העלתה מציאות קשה של הרדיפה ללא הפסקה בירושלים המזרחית מאז ה-7 באוקטובר. מציאות בה ניצל הכיבוש את עשן המלחמה כדי לסגור חשבון עם פעילים פלסטינים בולטים. היא קראה לבסס חזון פוליטי משותף ובו מסרים חיוביים והמענים לצרכי התושבים שהתפתחו בערים בחודשים האחרונים בצל המלחמה "כדי להיערך ליום שאחרי". כמו כן הדגישה בדבריה שירושלים אינה עיר מעורבת אלא עיר שחציה תחת כיבוש.
ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש) התייחסה לפחד הקיים בחברה הערבית ובמעגלי השמאל השונים מהדיכוי וההשתקה, והצביעה על חוסר האונים מכך שרבים בציבוריות הישראלית לא רואים בפלסטינים כבני אדם. עוד גינתה את הרדיפה הפוליטית של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן על ידי ראשי האוניברסיטה העברית. ד"ר משה "שיקו" בהר מקולקטיב מזרחי אזרחי, שם דגש על האיומים על הדמוקרטיה ועל המקום המיעוט בתוכה. "הדמוקרטיה נמדדת ביחס למיעוטים", הדגיש ותקף מדיניות ההרעבה בעזה – "הדבר הרחוק ביותר מדמוקרטיה".
בדיון השני השתתפו ירושלמים שנפגעו באופן ישיר מהרדיפה הפוליטית, ד״ר מאיר ברוכין אשר הוכנס לבידוד כעציר ביטחוני בשל פוסטים שכתב בפייסבוק, סיפר על המעצר הקשה והיחס שקיבל מהמורים והקולגות שלו שבשל הפחד הפנו לו גב. רק מעטים העזו לתמוך בו ורק בצורה אנונימית. דביר ורשבסקי מבני אברהם שיתף את המתכנסים אודות ההתעוררות של השמאל האמוני בצל המלחמה אך גם על פעילות קבוצתו בתל רומידה שבחברון. הוא חשף כי 40% מהתושבי השכונה ברחו עם פרוץ המלחמה אל תוך חברון ולא הורשו לשוב בתיהם. כאשר הפעילים הדתיים ניסו לסייע לתושבים תחת המצור בו שרויה תל רומידה בגלל אלימות המשולבת של הכיבוש והמתנחלים, החיילים עצרו אותם תוך הפעלת אלימות וכיוונו לעברם כלי נשק בעודם על הרצפה.
ד"ר וורדה סעדה סיפרה על פוסט שכתבה מחו"ל ב-7 באוקטובר בו נאמר "התוצאות של הכיבוש המתמשך מוביל לדם שנשפך". ציוץ זה עלה לה בפיטורין ממכללת קיי בבאר שבע שם עבדה יותר מעשרים שנה. סאלח דיאב דיבר על המאבק בשכונת שייח' ג'ראח הכבושה שתושביה מאוימים זה שנים רבות בפינוי בתיהם והכנסת מתנחלים במקומם. מתנחלים המתעמרים באופן קבוע בתושבים הפלסטינים. דיאב הדגיש את השותפות היהודית-ערבית במאבקים ופתח בכך שאינו תומך בחידוש ההמחאה בשכונה משום שהוא חושש לשלום פעילי השמאל בשל אלימות המשטרה הבוטה.
מפניות של משתתפי הכנס למארגנים עולה שבמהלכו האווירה הייתה טובה ואף מחזקת. במקום תלונות "על המצב" ולהתבוסס בעצבות וייאוש, יש מקום בו ניתן לפעול יחד לעתיד טוב יותר. כתוצאה מהכנס ניתן להסיק שיש מקום לשיתוף הפעולה בין הארגונים והכוחות השונים. זאת, למען פעולה משותפת של כלל מרכיבי השמאל הירושלמי – לעוד הפגנות, אירועים ציבוריים והשיגים. המחאה העיקשת שהתחוללה למחרת בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית נגד השעיית פרופ' שלהוב-קיבורקיאן, מעידה שהשמאל בירושלים הפסיק להתחבא ובשל להתייצב למאבקים.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/128080
