זהו הספר עב הכרס מכיל 86 מנאומי משה שרת, אותם נשא החל משנת 1948, שהיא שנה מכריעה המהווה צומת דרכים בתולדות הארץ. את הספר פרסמה העמותה למורשתו, אשר הוציאה כבר 17 ספרים מיומניו וכתביו. הספר הושק ביום עיון שהוקדש לזכר שרת, שהתקיים במלאות 66 שנה להחלטת עצרת האו"ם על הקמת שתי מדינות בארץ.

משה שרת ודוד בן-גוריון (צילום: לע"מ)

ביום העיון, סקר פרופ' זאב צחור את עמדותיהם של משה שרת ושל דוד בן-גוריון, ביחס להחלטה על הכרזת המדינה במאי 1948. עד היום, קיימת פלוגתא האם נערכה הצבעה בשאלה זו או לאו. ההיסטוריונים הסבורים שהתקיימה הצבעה, טוענים כי תוצאותיה היו: 3 נגד, ואילו דוד בן-גוריון היה התומך היחיד והנחרץ. הם טוענים, כי משה שרת התנגד בתחילה, אך לבסוף – הצביע בעד, בלחצו של בן-גוריון. בהצבעה השלישית והמכרעת, הצביעו שישה בעד וארבעה נגד, למרות שהיה ברור להם כי למחרת הכרזת המדינה – תפרוץ מלחמה.

פרופ' גבי שפר תיאר את הפוליטיקה המפלגתית הפנימית של אותה תקופה, את מחנה שרת מול מחנה בן- גוריון. לדבריו, למרות העוינות הרבה ששררה ביניהם, הפערים בתפיסות העולם שלהם לא היו גדולים. משה שרת היה פשרן יותר, הססן, סוציאל-דמוקרט, וקרוב יותר למתינות של חיים וייצמן. זאת, לעומת התפיסה הבנגוריוניסטית שהייתה "אקטיביסטית". שרת מתח ביקורת, מפעם לפעם, על גישה זו של בן-גוריון, אך לרוב – נכנע לה.

מנהיג מרצ לשעבר, יוסי שריד, השתתף גם הוא ביום העיון, והעיד על עצמו שהוא משתייך למחנהו של משה שרת, שהיה, לדעתו, בעל תפיסות עולם הומניסטיות יותר מתוך קריאה בכתביו, במכתביו ובנאומיו של שרת עצמו, מצטיירת דמות של אדם שהיה נאמן למפא"י, להחלטותיה ולממשלתה. גם במקרים בהם בן-גוריון הוביל את הממשלה ואת מפלגתו בכיוונים אליהם לא רצה שרת ללכת, הוא המשיך בעקבותיו, ולא פרש מהמפלגה או מהממשלה.

בסוגיות המדיניות המרכזיות, היה שרת בדעה דומה לזו של בן-גוריון. כמוהו, גם שרת סבר שאת השאלות הטריטוריאליות והדמוגראפיות הקשורות ביחסה של ישראל אל תושבי הארץ הערבים, צריך לדחות לשלב האחרון של גיבוש הסכם כולל. הוא דחה את הרעיון של הסכמי ביניים, גם אם אלה עשויים לסייע בסיום הסכסוך הלאומי (זאת לפי דבריו, המצויים בגנזך המדינה, בתיק 2449/1, המתוארך ל-23.4.1953, ובתיק 2446/6, מיולי 1950).

באותן שנים, בהיותו שר החוץ, היה שותף לתכנונים שונים שנידונו במשרדו, שנועדו "לעודד הגירה" של תושבים ערבים מישראל לארגנטינה (תכנית שכונתה "מבצע יוחנן", שנידונה ב-1952). לא מדובר במעידה טרנספריסטית יחידה מסוגה אצל שרת. בדומה למנהיגים אחרים במפא"י, גם הוא היה שותף לדיונים שעסקו בשאלת עתידם של הערבים-הפלסטינים שנותרו בתחומי מדינת ישראל, בתום המלחמה.