ביום חמישי בשבוע שעבר במהלך שעות הלילה נכנסו כוחות צבא לשכם ופוצצו את ביתם של ראר'ב עליווה, אשתו ובנו בן השנתיים. עליווה מואשם במעורבות בפיגוע בו נהרגו באוקטובר בני הזוג נעמה ואיתם הנקין. זאת לאתר שבג"ץ דחה בשבוע שעבר בדעת רוב את עתירת בני המשפחה והמוקד להגנת הפרט נגד ההחלטה להרוס את הבית. כתוצאה מפיצוץ דירת המשפחה, שהייתה בקומה השנייה בבניין בן ארבע קומות, נגרמו נזקים לדירות נוספות בבניין. הדירה הצמודה, שבה גרו אחיו, ראאיד עליווה, אשתו ושלושת ילדיהם הקטינים, נהרסה לחלוטין ואינה ראויה למגורים. בנוסף נגרמו נזקים לשתי דירות בקומה הראשונה, שבהן גרים הוריו של עליווה ואח נוסף עם אשתו וילדיהם.

כוחות צבא הרסו ב-10 באוקטובר את דירת אשתו ושני ילדיו של מאהר אל–השלמון שדרס ודקר למוות את דליה למקוס ופצע שני אזרחים נוספים בנובמבר אשתקד. בני המשפחה עזבו את הדירה לאחר הפיגוע מחשש שתיהרס (צילום: בצלם)

יממה קודם, נכנסו כוחות גדולים של משטרה וצבא למחנה הפליטים שועפאט במזרח ירושלים ופוצצו את בית משפחתו של איבראהים עכארי, שדרס למוות לפני כשנה, את קצין משמר הגבול ג'דעאן אסעד ואת שלום אהרן בעדני. עכארי נורה למוות על ידי שוטרי מג"ב במהלך האירוע. ב-1 בדצמבר דחה בג"ץ עתירה שהגישו אשתו, אמירה עכארי, אחיו, מנצור עכארי והמוקד להגנת הפרט, נגד צו ההריסה שהוצא לדירתם של אמירה עכארי וחמשת ילדיה הקטינים, בקומה העליונה בבניין בן שלוש קומות. המדינה לא עמדה בהתחייבותה לבג"ץ כי יינקטו "כל הצעדים הנדרשים על מנת למזער את הסיכוי לגרימת נזק לדירות הסמוכות". הפיצוץ הסב נזקים קשים לשלוש דירות סמוכות, שאינן ראויות עוד למגורים, והותיר 14 בני אדם נוספים, בהם שבעה קטינים ללא קורת גג. 

מבצלם נמסר כי בשתי פעולות ההריסה האחרונות הסבו הרשויות נזק כה נרחב לשש דירות שכנות, עד שאינן ראויות עוד למגורים. 27 בני אדם, בהם 16 קטינים, שאינם מואשמים בדבר נותרו ללא קורת גג. "הריסת בית או אטימתו, גם כאשר בתים סמוכים לא נפגעים, הם צעדים דרקונים ונקמניים, הננקטים נגד משפחות שלמות שלא עשו דבר ושאינן חשודות בדבר. בצלם תיעד גם בעבר הרס של בתים סמוכים לאלה שהרשויות ייעדו להריסה באמצעות פיצוץ. במחקר מקיף משנת 2004 על הנושא נמצא כי כמחצית מהבתים שנהרסו בין השנים 2004-2001, 295 במספר, היו בתים שמעולם לא נטען שגרו בהם מבצעי פיגועים. כתוצאה מכך איבדו את ביתם 1,286 נוספים על אלה שאת בתיהם ייעדה ישראל להריסה", נמסר מבצלם.

מאז כיבוש השטחים הרס ואטם הצבא מאות בתים כאמצעי לענישת בני משפחה של פלסטינים שפגעו בישראלים או שנחשדו בכך. כתוצאה ממדיניות זו נותרו אלפי אנשים – בהם ילדים קטנים – חסרי בית, על אף שהם עצמם לא נחשדו בכל עבירה ולא נטען כלפיהם דבר. ב-2005 הפסיק הצבא לנקוט מדיניות זו, לאחר שוועדה של מערכת הביטחון הגיעה למסקנה שחסרונותיה עולים על יתרונותיה. הריסת הבתים חודשה ביולי 2014, לאחר החטיפה וההרג של שלושת תלמידי הישיבה באזור בית לחם באותה שנה, בטענה כי הצעד מוצדק עקב שינוי קיצוני בנסיבות. מאז חודש אוקטובר הגבירה ישראל את השימוש במדיניות הריסת הבתים כאמצעי ענישה: במהלך חודש אוקטובר פוצצו הרשויות שלושה בתים והרסו בכך גם שתי דירות סמוכות וכן אטמו דירה נוספת. בנובמבר הרסו הרשויות 14 דירות, ששמונה מהן כלל לא היו מיועדות להריסה. לאחר פעולות ההריסה של הימים האחרונים מגיע מניין הדירות שהרסו או אטמו הרשויות מאז תחילת אוקטובר ל-26, שלרובן, 14, לא הוצאו צווי הריסה.

עוד בנושא:

http://www.btselem.org/hebrew/punitive_demolitions/20151207_punitive_demolitions