בשבועות האחרונים מתעצם מאבקם של הנכים להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום. הנכים חוסמים כבישים ומקיימים הפגנות נגד החלטת ראש הממשלה לאמץ מתווה שערורייתי המנסה להגביל את העלאת הקצבאות ולייצר הפרדה בין הקצבאות לפי שיעורי נכות שונים. בשיחה עם ׳זו הדרך׳ מספרת נעמי מורביה, יו״ר מטה מאבק הנכים, על ההשלכות הפוליטיות של עמדתם האכזרית של שר האוצר וראש הממשלה בנושא.
נכים מפגינים בנתב"ג (צילום: מטה המאבק)
מה עשיתם בשבועות האחרונים כדי להגביר את הלחץ על הממשלה?
בשבועות האחרונים אנחנו נוקטים בחסימות כבישים ראשיים בערים ראשיות: הפגנו מול בית ראש הממשלה בבלפור 1 בירושלים; סגרנו את נתב״ג לשעתיים; חסמנו את כביש 4 צפון לשעתיים; וגם את כביש מספר 1. בנוסף, סגרנו את גשר המיתרים בירושלים פעמיים, ואת כביש 4 דרום סמוך לאשדוד כבר פעמיים. אנחנו הולכים ומסלימים. הפעולות המתוכננות הבאות הן קבלת שבת בקיסריה מול ביתו של נתניהו וצעדת כיסאות גלגלים בכבישים המרכזיים בארץ. אנחנו מתכננים גם פעולות מול בית שר האוצר כחלון. אנחנו נתאים את מאבקנו לנסיבות.
נתניהו הציע העלאה של קצבת הנכות לנכים בעלי אחוזי נכות גבוהים. מה עמדתכם בנושא?
אנחנו מתנגדים להצעה זו בכל תוקף; לא נשאיר פצועים בשדה הקרב. אין דבר כזה שרק נכים עם 90% נכות ומעלה יקבלו תוספת והשאר יגוועו ברעב. אחוזי נכות זה עניין של מתמטיקה של הוועדה. הם מחשבים את האחוזים כך שלא נגיע למאה אחוזים.
הקצבה כיום היא 1,400 ₪ מ-50% נכות ועד 60% נכות; מ-60% עד 65% – 1,600 ש״ח; מ–65% עד 74% – 1,700 ש״ח; ומ-75% עד 100% – 2,432 ש״ח. הסכומים הללו לא מכסים את ההוצאות של שום יצור חי. אפילו הכלבה קאיה של ראש הממשלה חיה על 6,000 ש״ח בחודש.
איך הנכים מסתדרים עם הקצבאות הדלות הללו?
הנכים נעזרים בגמ״חים ובבתי תמחוי. הם משלמים פעם את המים ופעם את החשמל ואז מנתקים להם פה ושם. הדבר הגרוע ביותר הוא נושא הארנונה. בגלל שהוא מס, אז ניתן לעקל את הקצבה בעקבות אי תשלום שלו. אז לאנשים שלא יכולים לשלם מאה או מאתיים שקל ארנונה בחודש מעכלים את הקצבה כולה, והם נשארים ללא אגורה וללא אמצעי מחיה.
לאחרונה הייתה שמחה גדולה על כך שעברה בקריאה טרומית הצעת חוק של ח״כ אילן גילאון (מרצ) לפיו הקצבה תושווה לשכר המינימום. אז מדוע אתם עדיין מוחים?
אכן, לאחרונה עברה הצעת החוק של אילן גילאון בקריאה טרומית. אבל עכשיו היא תקועה בוועדת העבודה והרווחה. זאת מפני שאדון אלי אלאלוף, יו״ר הוועדה וחבר כנסת מטעם מפלגתו של כחלון, קיבל הוראה לתקוע את זה על המדף. המתווה של נתניהו, שמציע העלאה דיפרנציאלית בקצבאות לפי אחוזי נכות לא יעבור כי הוא גרוע ונתנגד לו. עבר חוק בקריאה טרומית, שיתייחסו אליו וידונו בו.
איך אתם מצליחים לצאת ולחסום כבישים בחום האדיר הזה, כאשר אתם אנשים לא בריאים?
אנחנו חדורי מוטיבציה ונחושים. הפעם אנחנו לא מוותרים. בשנים קודמות היו מבצעים שונים בעזה, והיה איום איראני והיה איום של חיזבאללה. אבל בינואר 2016 ישבתי בוועדת הכספים בכנסת וראיתי איך מפזרים 18 מיליארד שקל עודפים לכל עבר. רק לנכים לא היה. וזה קרה 3 שבועות אחרי שבסבב הראשון הפילו את הצעת החוק של אילן גלאון על חודו של קול. מאז החבר׳ה ואני החלטנו שאנחנו הולכים על פרויקט חיים.
לא ימרחו אותנו שאין כסף ושהכלכלה תקרוס. גם אני יודעת לדבר במילים גבוהות: האחריות הפיסקלית בישראל גמישה כמו מסטיק בזוקה לעוס היטב. רק לפני שבוע מצאו 5 מיליארד שקל ברזרבות, והם עוד מתהדרים שנשארו 4 וחצי מיליארד. העלות הכוללת של השוואת הקצבות לשכר המינימום היא 4 וחצי מיליארד. זה עניין של פרינציפ מצדם. זה לא בגלל שאין כסף, אלא כי בממשלה לא רוצים.
אבל מול רוע לא מרימים ידיים, אלא נאבקים. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. אם יהיה צורך לנקוט באמצעים חריפים יותר, ננקוט בהם. בפעם הבאה נתניהו לא יגיד שהערבים נוהרים לקלפיות אלא הנכים. אנחנו 238 אלף איש, ויש לנו 300 אלף ילדים. למרביתנו יש בני זוג ומשפחות. סה״כ מדובר במיליון וחצי בני אדם שיודעים איך נתניהו מתייחס לנכים. והאנשים האלה יודעים בדיוק מה הם מתכוונים לעשות בבחירות הקרובות.
נמרוד פלשנברג
