"אנחנו חייבים להזכיר לגופים שגורפים רווח של מאות מיליוני שקלים בשנה, שיש מדינה בקצה והמחיר על ניצול האזרחים, לא ישתלם להם", כתב הבוקר (שלישי) יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דודו לראש הממשלה נפתלי בנט ולידידו שר האוצר אביגדור ליברמן. זאת,  כתולדה מהזעם הגובר בקרב העובדים בעקבות יוקר המחיה הגואה.

יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד: מילים, מילים ועוד מילים – ללא גיבוי של מעשים (צילום: ההסתדרות)

במכתב ששלח בר-דוד לבנט וליברמן הוא תקף בחריפות את החברות שמתדלקות את עליית המחירים במשק: "גל ההתייקרויות שחונק את אזרחי ישראל הוא לא גזירת גורל. היצרניות הגדולות רושמות אחוזי רווחיות גבוהים, והסיבה העיקרית שהן ממשיכות לעלות את המחירים נעוצה בעובדה אחת – הן פשוט יכולות". בר-דוד אף איים במחאות ברחובות נגד יוקר המחיה.

הכרזות הרמות של בר-דוד, ללא כל גיבוי של מעשים כהרגלו, באות על רקע שנת הבחירות בהסתדרות. המחאות הקולניות באות לשרת את תעמולתו של בר-דוד החפץ להיבחר לראשונה לתפקיד. זאת, בעת שאיש העסקים ובעל ההון, עופר עיני, "מאיים" להתמודד בבחירות על התפקיד שנטש ב-2014 כדי לעשות לביתו.

תפקידו המרכזי של הארגון החברתי הגדול בישראל, ההסתדרות (שיש בה אפילו אגף בשם "הרשות לצרכנות"), הוא להיאבק למען הגנת רמת החיים של העובד ושיפורה. אבל ידיה של ההסתדרות כבולות, כי היו"ר בר-דוד חתם על עסקת חבילה עם הממשלה והמעסיקים המונעת כל תוספת שכר – זאת בעת שהעובדים הכי זקוקים לה. עסקת החבילה אף תוגש בקרוב לאישור הכנסת.

כצעד ראשון להגנת העובדים יש לקבור, קבורת חמור, את עסקת החבילה הפוגענית. שנית, יש לפתוח את כל הסכמי השכר במגזר הפרטי והציבורי על מנת להתאימם ליוקר הגואה – שאת סופו לא רואים. לבסוף ההסתדרות חייבת לעמוד בראש קואליציה חברתית של תנועות נשים, ארגונים חברתיים, עמותות ואגודות צדקה נגד המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת בנט-ליברמן. המחאה החברתית של קיץ 2011 חייבת לחזור, עוצמתית יותר, פוליטית יותר והמונית יותר. יצוין שההסתדרות לא התייצבה למערכה במחאת 2011, בעת כהונתו של עיני כיו"ר, חרף העובדה שרוב המוחים היו עובדים ובני משפחותיהם.

אפרים דוידי