שמונה שנים לאחר המחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011, גחליה עוד לוחשות. ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו היא אותה ממשלה, והבעיות החברתיות שהוציאו המונים לרחובות – אותן בעיות. אז כמו היום, פתרונות אין.
הפגנה בצומת עזריאלי בתל-אביב, בשבוע שעבר (צילום: אקטיבסטילס)
אך המחאה שינתה פניה. כעת היא סקטוריאלית ונחושה יותר. בשבוע שעבר היו אלה צעירי העדה האתיופית ששיתקו מדינה שלמה, מהקריות בצפון ועד אשקלון ובאר-שבע בדרום, במאבקם נגד הגזענות הממסדית והאלימות המשטרתית. זאת, בעקבות הריגתו של סלומון טקה (18) מירי של שוטר בקריית חיים (ר' מאמר בע' 5 בגיליון "זו הדרך" הקרוב).
הר געש של זעם ותסכול התפרץ ואלפים חסמו רחובות, כבישים ואף דרכים מהירות בינעירוניות. למרות קולות הצקצוק שהשמיעו כלי התקשורת ומפלגות הממסד, לא הסתפקו הישראלים יוצאי אתיופיה במחאה "מנומסת".
השבוע (7.7) הגיע תורם של אלפי הורים לצאת לרחובות. יחד עם ילדיהם הפגינו ברחבי הארץ למען הסדרת הפיקוח על המעונות הפרטיים ולמען הקמת מסגרות ממלכתיות לגיל הרך. האישומים נגד הגננת כרמל מעודה בגין התעללות בפעוטות הם שהציתו את גל הזעם הנוכחי. בעקבות ההפגנה, חסמה המשטרה לתנועה את צומת עזריאלי, את דרך מנחם בגין מכיוון צפון לדרום, את רחוב קפלן ואת רחוב גבעת התחמושת בתל אביב. החסימות נפתחו לתנועת כלי רכב רק לאחר כמה שעות.
בצומת עזריאלי נשאו מפגינים שלטי מחאה וקראו "העם דורש צדק לילדים", מעין גרסה עדכנית של סיסמת קיץ 2011 "העם דורש צדק חברתי". מחאת הורים גרמה גם לחסימת הרחובות סביב מעון ראש הממשלה בירושלים וסמוך לגן האם במרכז הכרמל בחיפה.
ביום רביעי הקרוב, יצעדו בתל-אביב אלפים יחד עם הילדים הישראלים והאימהות הפיליפיניות המועמדים לגירוש. הצעדה תסתיים בעצרת הפגנה מול משרד הפנים. הכינוס בכיכר הבימה (18:30), משם ייצאו בצעדה למשרד הפנים ב-19:00 ויפגינו ב-20:00 ברחבת קריית הממשלה.
המארגנים מסרו: "נשמיע קול גדול נגד הגירוש האכזרי. אל תישארו בבית. אל תשאירו אותם לבדם. הסיוט הכי גדול של הילדים הופך מציאות. עוד כמה ימים תישמע הדפיקה בדלת; אנשים במדים יבואו לקחת אותם מהבית שלהם ולגרש אותם מישראל. אסור לנו לתת לזה לקרות."
לכאורה אין מכנה משותף לכל המאבקים החברתיים שתוארו מעלה, או לפחות כך ממשלת הימין רוצה שנאמין. אך כל אלה הם ביטוי למערכה של מעמד העובדים נגד האפליה ולמען שוויון וצדק חברתי. את זה הבינו היטב פעילי "כוח לעובדים" שפרסמו מנשר תמיכה במחאת יוצאי אתיופיה, ובו קראו לריסון האלימות המשטרתית, להפסקת הפרופיילינג לפי מוצא וצבע עור ולשוויון כלכלי וחברתי לכולם – יהודים וערבים, לבנים ושחורים, נשים וגברים, ללא הבדל דת, לאום, מוצא, גזע, מין או מגדר.
לדברי ארגון העובדים, "היהודים יוצאי אתיופיה, דור ראשון ושני בארץ, הם אחת הקבוצות החברתיות הסובלות מגזענות בישראל, ואחת הקבוצות המנוצלות ביותר בחברה הישראלית. הכנסתם הממוצעת היא רק כשני שלישים מההכנסה הממוצעת של כלל אוכלוסיית ישראל. רבים מהם חיים מתחת לקו העוני ובשכונות מוזנחות. הם חשופים להתנכלות משטרתית כדבר שבשגרה. בכוח לעובדים חברים רבים מקרב היהודים יוצאי אתיופיה, בין השאר במסגרת איגוד נהגי האוטובוסים ובוועדים רבים אחרים".
בארגון הדגישו: "בסמיכות למותו של טקה מירי שוטר, נהרג מירי שוטרים גם צעיר תושב שכונת עיסאוויה במזרח ירושלים, מוחמד סמיר עביד. גם הוא בן לאחת הקבוצות המנוצלות ביותר, פלסטינים תושבי מזרח ירושלים".
לצערנו, מה שהבינו בכוח לעובדים – לא הבינו ראשי ההסתדרות. הארגון החברתי והמעמדי הגדול בישראל ממשיך בתרדמת הקיץ, שקדמה לה תרדמת חורף. כפי שלא נקטה עמדה נגד "חוק הלאום" הגזעני, ההסתדרות אינה נוקטת עמדה נגד הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, נגד גירוש הילדים, נגד אלימות הכיבוש במזרח ירושלים, או בעד מחאת ההורים. כל זה כמובן לא חדש: הנהגת ההסתדרות גם לא הצטרפה למחאה ההמונית בקיץ 2011.
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב
