דו"ח חדש של מכון המחקר והמידע של הכנסת מגלה שלא שהכנסת הנוכחית, שמכהנת רק חודשים ספורים, השתמשה בסעיף 98 השנוי במחלוקת יותר מכל כנסת שקדמה לה. למעשה, כ-40% מהפעמים שבהן השתמשו בסעיף כדי לקצר דיונים מרתוניים שלא במסגרת דיוני התקציב, התרחשו בכנסת הנוכחית.

מהבדיקה שערך מכון המחקר מתברר כי מאז נקבע הסעיף בתקנון ב-1967, אישרה ועדת הכנסת (או הוועדה המסדרת) את השימוש בסעיף ב-16 מקרים. שישה מהם התרחשו מאז חודש מאי (בתקופת ממשלת המעבר וקואליציית הימין של נתניהו–גנץ): הדיונים הוגבלו בשתי הצבעות על חוק ממשלת החילופין, על החוק הנורבגי, על מענק למעסיקים במשבר הקורונה, על בטיחות במפעלי ביטחון ובחוק המקנה לממשלה סמכויות חירום במאבק בקורונה שאושר בשבוע שעבר.

לדברי ח"כ עפר כסיף (חד"ש – הרשימה המשותפת) שהזמין את הדו"ח יחד עם ח"כ מאיר כהן (יש עתיד), "השימוש האגרסיבי התכוף של הקואליציה בסעיף 98 מוכיח את יחסה לכנסת – מוסד שהדיונים בו אינם חשובים ושההחלטות בו מונחתות מראש על ידי ראש הממשלה. כל חוק שעבר באמצעות סעיף 98 צריך להיות מבוטל לאלתר שכן נחקק במחטף ובאופן בלתי דמוקרטי בעליל". לדברי כסיף, "ממשלת קורונה פועלת מיומה הראשון לכונן משטר חדש. משטר בו הכנסת היא גוף צופה אך לא מפקח. גוף שאינו מחוקק אלא מאשרר בדיעבד".

הדיון שהתקיים בשבוע שעבר על אישור החוק שמקנה לממשלה סמכויות חירום במאבק בקורונה, אמור היה להתיש את הממשלה: ח"כים, בעיקר מהאופוזיציה, הניחו 480 הסתייגויות לנוסח החוק. לכל מסתייג ניתנו חמש דקות כדי לנאום ולשכנע את עמיתיו לתמוך בהסתייגות בהצבעה. חישוב פשוט העלה שהדיון במליאה עשוי היה להימתח על פני כ-600 שעות רצופות. ראשי הקואליציה המבוהלים מיהרו לכנס את ועדת הכנסת, כדי שזו תנצל את סמכותה ותכפה על האופוזיציה לוח זמנים מצומצם בהרבה. חברי הוועדה, שבה יש רוב ברור לקואליציה הימנית, הפעילו את הסעיף המיוחד בתקנון המאפשר לוועדה להגביל את זמני הדיבור במליאה (סעיף 98), וקיצרו את הדיון בחדות: במקום 600 שעות, הדיון הוגבל לשלוש שעות והאופוזיציה הורשתה להעמיד להצבעה לא יותר ממאה מבין ההסתייגויות שהגישה.