ביום ה׳, 7 בספטמבר, ערב מיוחד על האסירים הפלסטיניים ייערך בגדה השמאלית (אחד העם 70, ת"א) ביום חמישי 7 בספטמבר בשעה 20:00 . האירוע יוקדש לאסירים הפלסטיניים, מציאות חייהם ומאבקם. בהזמנה לאירוע נכתב: ״הכלא, בו עברו כרבע מהגברים הבוגרים הפלסטינים, אינו רק מרחב ענישה אינדיבידואלי אלא גם מרחב בו מתהווים תהליכים חברתיים, מדיניים ותרבותיים. הערב יאפשר הצצה חסרת תקדים לתוך מערכת המחשבות, התקוות, הרעיונות והמאוויים של הפרויקט הלאומי הפלסטיני״.

יוזמת האירוע, השחקנית והבימאית עינת ויצמן שהצגתה ״אסירי הכיבוש״ נפסלה בפסטיבל עכו האחרון גררה גל השמצות רחב מצד השלטון, ומופע סולידריות מרשים שזעזע את הפסטיבל המרכזי, שוחחה עם ׳זו הדרך׳ על האירוע ועל האסירים.

עינת ויצמן באירוע של שוברים שתיקה (צילום מתוך יוטיוב)

בערב בגדה השמאלית תציגי קטעים מתוך ההצגה שנפסלה בעכו. ספרי לנו על ההצגה.

כשההצגה "אסירי הכיבוש" נפסלה בעכו הייתי בעיצומו של התחקיר עבורה ובתחילת תהליך הכתיבה. כשהבנתי שההצגה לא תעלה בפסטיבל, היה כבר בידי גוף תחקיר די גדול – מכתבים שאספתי מתוך הכלא ותיעוד של פגישות עם אסירים משוחררים. החומר היה כמו גחלים בוערות בידיים שלי, זה חומר שהייתי חייבת לחלוק, להפיץ, להביא איכשהו לקהל. מפיצוץ ההצגה יצאו ניצוצות ואלה הם הסרטונים הקצרים שהפקתי ויוקרנו בערב הקרוב, בהם אנשים שונים קוראים מכתבים מהכלא. מבחינתי המכתבים הם חומרי הגלם, אבני הבניין מהם רציתי לבנות את ההצגה, אליהם צירפתי עוד מכתבים שאספתי במיוחד לצורך הסרטונים בעזרתה של ענת מטר.

למה חשוב לך להשמיע את קולות האסירים בלב תל אביב?

את החשיבות האמיתית של העיסוק באסירים הפוליטיים הבנתי רק כשראיתי את התגובה להצגה. מסתבר שהאסירים הם טאבו שאי אפשר לגעת בו. ישנו מאמץ השתקה משותף של מכלול זרועות השלטון, שמנסה לעשות הכל כדי להבטיח שהאסירים הפוליטיים לא ייראו ולא יישמעו – מצד הממשלה, השב"כ, השב"ס ובתי המשפט. להשתקה הזאת מתגייסים מרצון גם התקשורת וגם התיאטרון.

כליאה היא אמצעי הדיכוי הכי משמעותי שישראל משתמשת בו והתנאים בכלא לא אנושיים. הכלא הוא המשכו של הכיבוש באמצעים אחרים. אי אפשר להפריד את סוגיית האסירים מהתמונה הגדולה של המציאות היומיומית של הכיבוש הישראלי בגדה.

הרדיפה הפוליטית כלפי אמנים רק מחריפה. לאחרונה איימו על תקצוב תיאטרון יפו בעקבות אירוע סולידריות עם המשוררת דארין טאטור שנמנית עם יוזמיו. האם יש דרך להיאבק בניסיונות ההשתקה האלה?

חופש הביטוי וחופש הדיכוי נמצאים עכשיו במסלול התנגשות. השרה מירי רגב ועושיי דברה מבקשים להתיר את רסן חופש הדיכוי – לסגור תיאטרונים, להעיף הצגות, לסגור פסטיבלים – כל זה בשם חופש הדיכוי לו היא קוראת לפעמים חופש המימון. אנחנו נמצאים בשלב כזה בו המאבק הוא לא על הכיבוש, על זכויות או על שוויון אלא על עצם היכולת לדבר על כל אלה. כלומר סף המאבק יורד – לא מאבק לסיום הכיבוש אלא מאבק על זכות להגיד 'די לכיבוש'. התגובה ההולמת לניסיונות אלה היא להמשיך – ליצור וליזום.

מה יהיה בערב?

מלבד הסרטונים של המכתבים, תוצג בערב בגדה על הבמה התכתבות בין אסיר לבחורה יהודייה, שנשחק אני והשחקן מורד חסן. זו התכתבות מרתקת של למעלה מעשור החושפת דרך מכתבים מאוד אישיים את התנאים בהם מוחזקים האסירים. יהיו כמה דוברים – סנא סלמה דקה, אישתו של האסיר וליד דקה, שתדבר על ההתייחדות, העיתונאי נעם רותם שידבר על טרור מול התנגדות והתפקיד של הכלא הישראלי במאבק הפלסטיני, וחבר הכנסת יוסף ג'בארין (חד״ש, הרשימה המשותפת). את הערב תנחה בימאית הקולנוע מייסלון ח׳מוד.

הריאיון התפרסם בגיליון "זו הדרך" האחרון