בסוף השבוע שעבר אישר הפרלמנט היווני את תכנית הצנע וההפרטה,עליה חתם קודם לכן אלכסיס ציפראס, ראש ממשלת יוון ומנהיג סיריזה, עם הנושים של המדינה, בראשות אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה. תכנית הצנע כוללת קיצוצים תקציביים כואבים והפרטות של נכסי מדינה עיקריים כתנאי להישארותה של יוון, לעת עתה, בגוש האירו.התכנית כוללת הבטחה לסיוע בהיקף של 50 עד 80 מיליארד אירו בשלוש שנים, והבטחה עמומה של הנושים לבחינה של פריסה מחדש של החוב הלאומי.
אנגלה מרקל ואלכסיס ציפראס בוועידת מנהיגים בבריסל (צילום: איל מניפסטו)
ליל ההצבעה בפרלמנט היווני היה סוער, והצעתו של ציפראס אושרה רק בעזרתן של סיעות האופוזיציה מימין. מספסלי סיריזה הצביעו נגד או נמנעו 38 חברי פרלמנט (מתוך 149), מרביתם מ"פלטפורמת השמאל", הסקציה השמאלית במפלגה בהנהגתו של שר האנרגיה פנאגיוטיס לאפאזאניס. גם נשיאת הפרלמנט מטעם סיריזה, זואי קונסטאנטופולו, ושר האוצר לשעבר יאניס וארופאקיס, הצביעו נגד התכנית.
בעקבות אישור התכנית הניאו-ליברלית שכפו הנושים, ונוכח המחאות החברתיות שהתחדשו ביוון, פרסמו הסוציולוג המרקסיסט ליאו פאניץ' וחוקר תנועת העובדים סאם גינדין את הערכתם לגבי מפלגת סיריזה והכרעותיה. לדעת פאניץ' וגינדין, היכולת הייחודית של סיריזה, בקרב המפלגות של השמאל העולמי, לבנות מפלגה שיכולה גם לייצר התקוממות נגד הניאו-ליברליזם וגם לחדור למנגנוני המדינה כדי לפעול בפועל נגדו– הייתה תלויה ביכולת שלה לתמרן במסגרת האיחוד האירופי, שהניאו-ליברליזם טבוע בו עמוק.
מי שעקב אחר ההתפתחויות ביוון בחמש השנים האחרונות, טוענים השניים, ידע מראש שהנהגת המפלגה תרחיק לכת רק עד כמה שהאירופים יאפשרו לה, ושמאזן הכוחות בתוך המפלגה הפך את אסטרטגיית היציאה מגוש האירו (המכונה "גרקסיט") ללא רלוונטית. הציפייה של השמאל המהפכני, כי אחרי ניצחונה של סיריזה בבחירות, יסחפו ההמונים את הממשלה ליציאה הגוש האירו, הייתה חלום בהקיץ.
אפשרויות התמרון של ממשלת יוון היו במידה רבה מצומצמות יותר ממה שחשבה ההנהגה, בין היתר עקב חולשתו של השמאל במדינות צפון אירופה ומרכזה, אשר לא הצליח לשנות את מאזן הכוחות במדינות אלה. סיריזה עצמה לא יכלה להיבחר על בסיס קריאה ליציאה מגוש האירו – היא גם לא הייתה זוכה במשאל העם לו הציגה קריאה כזאת. מי שקראו לגרקסיט מידי לא הצליחו לשכנע כי קיימים התנאים הפוליטיים ההכרחיים למהלך כזה.
פאניץ' וגינדין מציינים, כי מנהיגי הניאו-ליברליזם כבר הבהירו שהם סבורים כי סיריזה אינה מפלגה סוציאל-דמוקרטית טיפוסית שניתן לסמוך עליה שתחיל את תכתיבי הניאו-ליברליזם. להפך – הם רואים בסיריזה מפלגת שמאל שהסוציאליזם טבוע בה, ושתמשיך לאתגר את הקפיטליזם האירופי והגלובאלי גם אם תישאר בתוך האיחוד האירופי.
תפקידו של שמאל בינלאומי אחראי הוא לתמוך בסיריזה, תוך כדי ביקורת: בעיקר על היעדר היכולת שלה להציב אלטרנטיבה ברורה של תעסוקה ושל שינוי יחס הכוחות בחברה. זו המטרה החשובה, והיא תהיה קריטית במצב של יציאה של יוון מגוש האירו.
זו הייתה הפיכה
הצהרתם של 109 (מתוך 201)
חברי הוועד המרכזי של סיריזה
ב-12 ביולי קרתה בבריסל הפיכה. המנהיגים האירופים חשפו כי מטרתם היא להטיל עונשים חינוכיים על מי ששואף לדרך אחרת – דרך שונה מזו של צנע ניאו-ליברלי קיצוני. זוהייתה הפיכה נגד הדמוקרטיה והריבונות העממית.
ההסכם שנחתם עם "המוסדות" הוא תוצאה של איומים בחנק כלכלי מידי, והוא מהווה מסמך הבנות (ממורנדום) חדש שכופה תנאים קשים ומשפילים שיהיו הרסניים למדינתנו ולעמנו.
אנחנו מודעים ללחץ המחניק שהופעל על הצד היווני, ואף על פי כן אנחנו חושבים כי ה"לא" הגאה שאמר מעמד העובדים במשאל העם לא מאפשר לממשלה לוותר אל מול הלחץ של הנושים.
הסכם זה אינו תואם את האידיאלים והעקרונות של השמאל, אבל מעל לכל הוא אינו תואם את הצרכים של מעמדות העובדים. החברים והקאדרים של סיריזה לא יוכלו לקבל הצעה זו.
אנחנו דורשים כינוס מידי של הוועד המרכזי של המפלגה וקוראים לחברים, לקאדרים ולחברי הפרלמנט של סיריזה לשמור על אחדות המפלגה על בסיס החלטות הוועידות שלנו והמחויבויות הפרוגרמתיות שלנו.
אתונה, 15 ביולי 2015
