שרי האוצר והחינוך ממשיכים להתעקש על אישור המלצות שוחט
נציגי הסגל הזוטר באוניברסיטאות וראשי המוסדות להשכלה גבוהה חתמו בשבוע שעבר בראשי תיבות על הסכם בנושא הסדרת תנאי ההעסקה של הסגל הזוטר.
קדמו להסכם הצעדים האירגוניים שנקטו אירגוני הסגל הזוטר, ואשר החלו עם שביתה בטכניון ב-26 במאי והיו אמורים להימשך בשביתת הסגל הזוטר באוניברסיטת תל-אביב ב-27 במאי, ולאחר מכן – בשביתות בכל ייתר האוניברסיטאות. אבל לאחר השביתה המלאה בטכניון, החליטו ראשי האוניברסיטאות לחזור בהם מסירובם לקבל את דרישות השובתים. וכך, לאחר משא-ומתן מהיר, הגיעו להסכמה בדבר עיקרי הסכם העבודה החדש, בהתאם לדרישות של נציגי הסגל הזוטר.
מדוע מכונה ההסכם "היסטורי"?
"זהו הסכם היסטורי" – אמר ד"ר דניאל מישורי, ראש צוות המשא-ומתן מטעם הסגל הזוטר, בטקס החתימה באוניברסיטת בר-אילן. מישורי ציין, כי "מורים מן החוץ, שעד כה פוטרו כל שנה אחרי שמונה חודשי עבודה, יקבלו זכויות סוציאליות ואקדמיות מלאות. עובדים שהועסקו בצורה פוגענית – יועסקו לראשונה באופן נורמטיבי". יצוין, שמזה שנים רבות מקדם מישורי את המערכה למען הסגל הזוטר והמרצים מן החוץ.
במרכז מאבק הסגל הזוטר עמדו כ-5,000 "מורים מן החוץ", המועסקים במערכת ההשכלה הגבוהה. המורים האלה, רובם בעלי תואר דוקטור, אינם נימנים עם סגל ההוראה הקבוע של האוניברסיטה. מרצים אלה מלמדים חלק ניכר מהקורסים באוניברסיטאות, אך לא נהנו כמעט מהזכויות של המרצים הקבועים.
ההסכם שנחתם הופך, למעשה, את רוב ה"מורים מן החוץ", שפוטרו בכל שנה והועסקו מחדש, ל"עמיתי הוראה" – לחברי סגל במסלול ללא קביעות. הם יועסקו לפי מסלולי שכר של הסגל הזוטר, בהתאם לתואר שבו הם מחזיקים. שכרם של עמיתי ההוראה יעודכן בהתאם לעדכון השכר שהושג בהסכם של האוצר עם הסגל הבכיר, שנחתם בינואר.
עמיתי ההוראה לא יפוטרו בסוף שנת הלימודים, אלא יקבלו שכר במשך 12 חודשים ויצברו ותק. הם יהיו זכאים לתנאים סוציאליים, כגון: הפרשות לקרן פנסיה, פיצויים, קרן השתלמות ודמי הבראה. בנוסף, האוניברסיטאות יקימו קרן לעמיתי ההוראה לצורך מימון השתתפות בכנסים וקשרי מדע בינלאומיים.
מעמד עוזרי ההוראה
כדי להיות זכאים לתנאים שבהסכם, המרצים יצטרכו להוכיח, שאינם משתכרים ממשרה נוספת מחוץ למערכת ההשכלה הגבוהה משכורת העולה על 15 אלף שקל ברוטו בחודש. זאת, כדי למנוע תשלום ההטבות למרצים, הנהנים מהכנסה גבוהה מחוץ לאוניברסיטה.
ההסכם מסדיר גם את מעמדם של עוזרי ההוראה, שהם בדרך כלל סטודנטים לתואר שני, המועסקים בתפקידי הוראה, תרגול ובדיקת מבחנים. גם עוזרי ההוראה יועסקו במשך שישה חודשים (לסמסטר אחד) או 12 חודשים (לשני סמסטרים). הם ייהנו מתוספת שכר של 17.5%, ויקבלו פטור משכר לימוד, כפי שהיה מקובל עד כה באוניברסיטה העברית. ההסכם אוסר על העסקה של עוזרי הוראה לפי שעות. בתמורה לכך, הסכים אירגון הסגל הזוטר להגדלה מסוימת של מספר שעות העבודה.
לאחר שיעבור ניסוח משפטי, ייחתם ההסכם הקיבוצי עם הסגל הזוטר בתוך 30 ימים. הסגל הזוטר התחייב על "שקט תעשייתי" בנושאים המוסדרים בהסכם. עד כאן עיקרי ההסכם, שהוגדר בצדק כ"היסטורי".
תמיכת תמיר ומה שמאחוריה
בין אלה שפעלו למען ההסכם הייתה שרת החינוך יולי תמיר. נשאלת השאלה: כיצד זה שהשרה שעמדה מאחורי הניסיונות לפגוע במורים העל-יסודיים, שהתנגדה לשביתה של הסגל הבכיר באוניברסיטאות ושהקימה את ועדת שוחט, אשר הניחה את היסודות להפרטת האוניברסיטאות – דווקא היא מצדדת בהסכם?
הסיבה לתמיכה המפתיעה של תמיר היא רצונה של השרה (שפעם הגדירו אותהכ"הסמן השמאלי של מפלגת העבודה") להרגיע את הרוחות בקמפוסים, כדי להביא את המלצות ועדת שוחט לאישור הממשלה. במילים אחרות: השרה מעוניינת לפרק את המוקשים בדרך, על מנת להניח את הפצצה האמיתית – המלצות הוועדה שבראשות איש העסקים אברהם "בייגה" שוחט.
בעיית הסגל הזוטר במיכללות לא נפתרה
בעיה חשובה שההסכם לא פתר – הוא חל על "מרצים מן החוץ" באוניברסיטאות. אבל אינו תקף ב-22 המכללות הציבוריות, בהן רוב-רובם של המרצים נימנים עם קבוצה אקדמית מנוצלת זו. מכאן שהמאבק לא תם: ללא מאבק עיקש של מרצי המכללות להשוואת תנאי העסקתם לאלה הנהוגים באוניברסיטאות – יישמר מעמדם הנחות.
כמו כן אין לשכוח, שההסכם הושג בשבוע שעבר, עלול להנציח את מעמדם של המרצים הצעירים (שאט-אט הופכים רוב המרצים באוניברסיטאות) כעובדים, המועסקים באמצעות הסכמים המכונים 'הסכמי דור ב". מעסיקים פרטיים וציבוריים דוגלים בהשלטת הסכמי דור ב' בכל המשק – כולל באוניברסיטאות.
מכאן המסקנה, שהמערכה של כלל המרצים בהשכלה הגבוהה (אוניברסיטאות ומכללות ציבוריות) טרם הושלמה. ציבור זה חייב לדרוש את השוואת תנאי העסקתם עם תנאי השכר והעבודה של הסגל הבכיר. עוד יש לדרוש את גניזתןשל המלצות ועדת שוחט.
המשאבק הנמשך צריך לכלול גם נושאים עקרוניים כמו – הצאת הניהול של האוניברסיטאות מידיהם של בעלי ההון ועושי דברם בהנהלות. דמוקרטיזציה של ההשכלה הגבוהה פירושה: ניהול האוניברסיטאות בידי מועצות, הנבחרות באורח דמוקרטי בידי הסטודנטים, המרצים והעובדים.
