פרק 1
רבים הרימו גבה בעקבות מכתבם של אסתר ואיתן קלינסקי, פעילי מרצ מחולון, שקראו לחברי תנועתם בת"א-יפו להצביע עבור ח"כ דב חנין בבחירות הקרובות לראשות העירייה ("זו הדרך", 29.10). הם שאלו: "מדוע לפרסם את המכתב? הרי ברור שאנשי מרצ בתל-אביב עומדים להצביע עבור חנין".
לכאורה, זו מסקנה הגיונית מהעובדה, שפעילים מרכזיים במרצ, לרבות המועמדת מס' 1 מיטל להבי ברשימת מרצ למועצת העיר וחברי הנהלת התנועה, היו שותפים להקמת "עיר לכולנו". יתר-על-כן, מרצ, בגלל חולשותיה, לא הציגה מועמד משלה לתפקיד ראש העירייה, אף שבת"א-יפו הצביעו עבורה בבחירות האחרונות לכנסת רבבות אזרחים. לכן סברו רבים, שאם מרצ הייתה שותפה להקמת התנועה "עיר לכולנו" (ופרשה ממנה בגלל סיבות שנפרט בהמשך), והיא אינה מציגה מועמד משלה, מה טבעי יותר מאשר תמיכה גלויה וכנה בדב חנין?
אבל זה לא קרה. מרצ החליטה שלא להחליט. מרצ החליטה שאינה תומכת לא בחנין ולא בחולדאי. אך המשמעות ברורה: אי-החלטה היא ביטוי של תמיכה בראש העיר המכהן, רון חולדאי, איש מפלגת העבודה. לקשר עם חולדאי יש היסטוריה: מרצ הייתה שותפה בקואליציה העירונית בראשות חולדאי, המנהיגה את ת"א-יפו כבר עשר שנים, ואילו יו"ר סיעת מרצ מאז הבחירות האחרונות, יעל דיין, מונתה לסגנית ראש העיר. כה עמוק היה הקשר בין חולדאי למרצ, עד שקשה להצביע על תחום כלשהו, בו מרצ הציגה אלטרנטיבה ממשית למשנתו הקפיטליסטית של חולדאי ולטיפוח הנדל"ניסטים. ערב הבחירות פרשה יעל דיין ממרצ והצטרפה לחולדאי. זה היה אקורד הסיום של שורה ארוכה של הדחות והדחות כנגד בסניף המקומי של התנועה, הגדול מבין סניפי מרצ, שלא כאן המקום לפרטן.
פרק 2
ובכל זאת, מדוע מרצ אינה תומכת במועמדות של דב חנין? שאלה זו שאלו את עצמם חברי מרצ בתל-אביב ואף בהנהלת התנועה. הרי גם הפעילים שפרשו מ"עיר לכולנו" והקימו את רשימת "יאפא" – תומכים בחנין לראשות העיר.
שיחות עם כמה מחברי הנהלת מרצ וגם עם פעילי שטח גילו, כי מרצ אינה תומכת בחנין, משום שזו הייתה תביעתו המפורשת של יו"ר התנועה, ח"כ חיים (ג'ומס) אורון. ג'ומס פעל, עוד לפני הצגת המועמדות של חנין וגם לאחריה, כדי לסכל את החיבור בין מרצ ל"עיר לכולנו". הטיעון לאי-תמיכה פשוט: בעיר מרכזית כמו תל-אביב, מרצ אינה יכולה לתמוך במועמד שנמנה עם ראשי חד"ש ומק"י. טיעון כזה היה נשמע הגיוני, אילו הציגה מרצ מועמד משלה לראשות העיר ת"א-יפו. אבל המועמד שראשי מרצ ביקשו להציב בתל-אביב, ח"כ רן כהן (שהוא תושב מבשרת ציון), התלבט רבות ולבסוף החליט שלא לרוץ לראשות העיר. ח"כ כהן נהג בתבונה, כי מהסקרים שהוא הזמין עלה בבירור שהוא עשוי לקבל אחוזים בודדים בלבד מקולות המצביעים. רן כהן גם נתקל בהתנגדותם של רבים מפעילי מרצ בעיר, וזה בשל סיבות של מחנאות פוליטית פנימית, אבל גם משום שרבים סברו (ועדיין סבורים) שדב חנין מייצג אותם פוליטית בצורה נאמנה יותר מאשר רן כהן, שכשל בהתמודדות על הנהגת תנועתו.
פרק 3
אך ההחלטה לא לתמוך בדב חנין מחייבת הסבר, תירוץ, אמירה. וכאן נכנסו לתמונה הפרסומאים, המנהלים מזה שנים רבות את מערכות הבחירות של מרצ. ומה הציעו הפרסומאים? להבליט בפירסומים את מיטל להבי, העומדת בראש הרשימה, ולהסתיר את יתר המועמדים, שהם אלמונים למדי ולא לקחו חלק במערכות עירוניות או במאבקים ציבוריים, וזאת בהבדל מרוב פעילי "עיר לכולנו" ומועמדיה. הבלטת מיטל להבי אמורה הייתה ליצור את הרושם "כאילו" מרצ מציגה מועמדת לראשות העיר, או לכל הפחות דמות העשויה להתמודד פוליטית ב"ליגת המועמדים לראשי העיר". אך סקרים הראו, שמאמץ פירסומי זה לא נשא פרי.
לאחר כישלון הקמפיין של מיטל להבי, בחרו במרצ בקו הבא: להצניע בכלל את העובדה, שישנם מועמדים לראשות העיר. בימים האחרונים הופיעו בת"א שלטים (שחלקם נתלו מעל השלטים של "עיר לכולנו"), ועליהם כתובה הסיסמא: "אחד לראש העיר ואחד לעצמך". קרי: מה זה חשוב, מי יהיה ראש העיר: הקפיטליסט המוצהר או הקומוניסטי הגא (כפי שהגדירה העיתונאית רותי סיני את התמודדות הפוליטית בעיר, ב"הארץ", 24.10). מה שחשוב, לדידה של מרצ, היא ההצבעה למועצה – "אחד לעצמך".
שאלה: האם הבוחרים בת"א-יפו בוחרים "עבור עצמם", או עבור מצע? האם בוחרי מרצ אינם מעוניינים לחולל שינוי מן היסוד בעיר?
בסופו של עניין, התעמולה של מרצ, פרי הבאושים של הפרסומאים, מתבססת על שלוש סיסמאות: "עיר באופי שלך", "חינוך באופי שלך" ו"סביבה באופי שלך". מהו חינוך "באופי שלי" או סביבה "באופי שלי?" למרצ פתרונים. לתומנו סברנו, שתפקידה של תנועה פוליטית הוא להציג אלטרנטיבות. אבל לא במקרה של מרצ. היא דווקא מאמצת את דרכה של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית השלטת: אדם לאדם – זאב. אין קולקטיב, אין אינטרסים מעמדיים, ואפילו אין אפשרות להתחברות סביב מצע מורכב. כי הכל, אבל ממש הכל "באופי שלי". ואם ה"אופי שלי" דומה לאופי של חולדאי וחבריו אהוד ברק, האחים עופר ועשירי העיר ואינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של רוב תושבי העיר? זו לא הבעיה של מרצ.
כן, אין ספק, מרצ מתחברת רעיונית עם חולדאי, וקרוב לוודאי, שלאחר הבחירות, תשוב ותתחבר אליו גם במישור הפוליטי.
אפילוג
סיפורה הפוליטי התמוה של מרצ בתל-אביב היא דוגמית, דוגמא מקומית, למשבר הפוקד את התנועה: היעדר היכולת של ראשיה להציב אלטרנטיבה שמאלית ועקבית למצב הקיים בחברה הישראלית. כבולים בכבלי הקונסנזוס הלאומי, ראשי מרצ צועדים בת"א-יפו לעבר מפלה קשה.
