אירוע לציון פרסום ספרו האחרון בשפה העברית של הסופר והעיתונאי סלמאן נאטור (לשעבר עורך העיתון "אל אתיחאד"), נערך ביום חמישי האחרון בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה של אוניברסיטת תל–אביב. תחת הכותרת "הסוציולוגיה והפוליטיקה של התרגום" – התקיים דיון על ספרו של נאטור "הזיכרון שוחח איתי והסתלק" (הוצאת רסלינג). בדיון השתתפו המשורר והמתרגם ד"ר אלמוג בהר, המתרגמת אורלי נוי, פרופ' יהודה שנהב–שהרבני (מתרגם הספר), ד"ר ח'אלד פוראני והסופר נאטור. קהל רב של סטודנטים ומרצים גדש את האולם.
הסופר סלמאן נאטור (צילום ארכיון: אל אתיחאד)
נוי הגדירה את תרגומיה מפרסית לעברית כ"פרויקט פוליטי". "אני פעילה פוליטית מזרחית ואני סבורה שהמאבק התרבותי הוא העיקרי", אמרה, והוסיפה: "כך החל מפעל התרגום בעברית של יצירות איראניות. שלושה ספרים כבר ראו אור (ר' ידיעה בעמוד זה) ורביעי עומד להופיע: 'טהראן, רחוב המהפכה'". גם בהר סבור שהתרגום הוא מעשה פוליטי: "התרגום הוא מעשה פוליטי בחברה שסועה בין ערבית לעברית, בייחוד של הספרות על הנכבה. אך האם קיימת 'ספרות נכבה'? איך כותבים על טראומה, על תבוסה, ואיך מתרגמים זאת?".
לדברי נאטור קיימים שני סוגים של תרגומים מערבית לעברית: "התרגום המודיעיני – שזו עבודה רבת היקף במסגרת התפיסה 'דע את האויב'; והתרגום התרבותי, שהוא כמובן פוליטי". לדעתו, התרגום התרבותי חשוב בעקבות הימשכות הסכסוך ו"לאו דווקא מתוך כוונה להכות את האויב. הכוונה איננה לנצח את האחר. הכוונה היא להראות את היופי שבתרבות של האחר. אני חושב שספרות היא הקופסה השחורה של כל עם; ויש להכיר את הספרות – גם באמצעות התרגומים".
נאטור תיאר את קורות ספרו שראה אור עתה בעברית, אך החל להתפרסם בהמשכים בירחון "אל–ג'אדיד" של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, "שהיה אחד העיתונים הספרותיים הטובים במזרח התיכון, ובו התפרסמו יצירותיהם של סופרים גדולים כגון אמיל חביבי, תופיק זיאד, סמיח אל–קאסם, מחמוד דרוויש ועוד רבים וטובים", והוסיף: "שמחתי על התרגום לעברית של ספרי. זהו קולם של מובסי הנכבה. אלה שאף פחדו לדבר על תבוסתם שנים רבות לאחר 1948. רובם ככולם מתו. אבל קולם נשמע בספר". יצוין שנאטור עומד להתארח בגדה השמאלית בדצמבר הקרוב.
שלושה ספרים איראניים שראו אור בעברית
בשלוש השנים האחרונות
אורלי נוי תרגמה מהשפה הפרסית בשנים האחרונות שלושה ספרים, הפותחים צוהר לחברה האיראנית בת זמננו: "דודי נפוליאון", "שקיעת הקולונל" ו"אני אצמח ואניב פירות; תאנים". המשותף לשלושתם הוא תיאור ללא רחמים של איראן ושל תושביה בעשורים האחרונים.
"דודי נפוליאון" / איראג' פֶּזֶשְׁכְּזָאד
טהראן, קיץ 1941. בעלות הברית פולשות לאיראן, ונער צעיר מתאהב בבת דודו יפת העיניים. הדוד עצמו, קצין זוטר בדימוס, מנהל ביד רמה משפחה מורחבת בעלת יומרות אריסטוקרטיות. הערצתו העיוורת לקיסר הצרפתי נפוליאון לצד איבתו הלוהטת לבריטים מעבירות אותו אט–אט על דעתו, ויחד עם משרתו הנאמן הוא שוקע בעולם של קרבות מדומיינים.
"דודי נפוליאון" (עם עובד, 2012) אינו רומן קומי גרידא. מדובר בסאטירה חברתית נוקבת, העוסקת בתהליכי עומק תרבותיים וחברתיים שהתחוללו באיראן במחצית הראשונה של המאה העשרים.
"שקיעת הקולונל" / מחמוד דולת–אבאדי
הספר "שקיעת הקולונל" (עם עובד, 2012) מתמקד בימי מלחמת איראן–עיראק. בלילה עגום וגשום מתדפקים שני שוטרים על שער ביתו של איש זקן. עד עלות השחר עליו לקבור את בתו הצעירה שהוצאה להורג. המהפכה האסלאמית באיראן טורפת את ילדיה. הלילה קצר. תודעתו המעורפלת של הזקן מדלגת בין עבר להווה ומקשה עליו את ביצוע המשימות המוטלות עליו. הוא מהרהר בימי זוהרו כקולונל בצבא השאה, ברגעי השפל שלו, בגיבורים לאומיים איראנים שנרצחו ובבני משפחתו. ילדיו השתתפו במהפכה; שלושה מהם כבר מתו, ושני הנותרים – מתים–חיים.
מחמוד דולת–אבאדי, שנחשב בעיני רבים גדול סופרי איראן בדורנו, כתב רומן אמיץ זה בשנות השמונים של המאה הקודמת. הספר נאסר לפרסום באיראן וראה אור לראשונה בתרגום גרמני בשנת 2009. היה מועמד ל"פרס מאן האסייתי" לשנת 2011.
"אני אצמח ואניב פירות; תאנים" /
פיאם פילי
הסופר והמשורר האיראני פיאם פילי (1985) מצוי בימים אלה בטורקיה בנתיבי מנוסה מאיראן, שם הוא נרדף בשל ההומוסקסואליות שלו ובשל כתיבתו "המסוכנת": מסוכנת למלחמה, מסוכנת למשטור האהבה, מסוכנת לשפה השגורה. ב"אני אצמח ואניב פירות; תאנים" (רסלינג, 2015) אורג פיאם פילי סיפור אהבה שאינו יכול להתממש, בין בחור לבין חברו הטוב שהכיר במלחמת איראן–עיראק.
