מאז 5 באוגוסט נמצאת קשמיר שבצפון–מערב הודו תחת מצור. החיים שותקו, התיירים סולקו וכחצי מיליון חיילים הודים חולשים על המדינה. רשתות האינטרנט וקווי הטלפון נותקו; עוצר הוטל על הערים; מאות פוליטיקאים מכל המפלגות מוחזקים במעצר בית; והמשטרה המקומית פורקה. כך נמנע מהעולם מידע על הקורבנות הרבים.
בספרו של סייד קשוע, "ויהי בוקר", מופיע תיאור דומה של מצור. בסופו מגלים תושבי המשולש שאיבדו את אזרחותם הישראלית וסופחו למדינת פלסטין, בלי שנשאלו לרצונם. מצב דומה התרחש בפועל בשבוע שעבר בהודו שתחת שלטון הנשיא נרנדה מודי ומפלגתו הימנית והלאומנית–הינדית. קשמיר איבדה את מעמדה המיוחד כמדינה בהודו, פוצלה לשני חבלים והוכפפה ישירות לשלטון המרכזי.
הודו מתעללת בקשמיר והאו"ם עוצם עין (איור: חאלד חוסיין)
עצמאות הודו משלטון בריטניה ב-1947 הייתה מלווה בחלוקת תת–היבשת ההודית לשתי מדינות: הודו ופקיסטן (בהמשך הוקמה גם בנגלדש). בהנהגת הליגה המוסלמית ועלי ג'ינא, הוקמה פקיסטן כמדינה מוסלמית. הודו לעומתה, תחת מפלגת הקונגרס בהנהגת גנדי ונהרו כוננה כמדינת כל תושביה על בסיס חוקה חילונית. תחת שלטון בריטניה, הייתה קשמיר נסיכות נפרדת. כשהחלו כוחות לא–סדירים לכבוש ב-1947 חלקים מקשמיר, מיהר המהרג'ה הרי סינג' לבקש להסתפח להודו. כיום מחזיקה פקיסטן בכשליש משטח קשמיר, סין בכ-15% ממנה והודו בכל היתר (כמחצית).
ג'אמו–קשמיר היא המדינה היחידה בין 29 המדינות המרכיבות את האיחוד ההודי שיש בה רוב מוסלמי. למדינת קשמיר היה סטטוס מיוחד. ייחוד זה עוגן בסעיף 370 בחוקת הודו, שהתיר לקשמיר לכונן חוקה משלה, לעצב דגל משלה ולקיים ממשל אדמיניסטרטיבי נפרד.
ב-1954 בוטלה האספה המכוננת והייחוד שקיים בסעיף 370 הך, בצו נשיאותי, חלק מחוקת הודו. בין השינויים שנכללו נמצא סעיף א-35. סעיף זה מגדיר זכויות מיוחדות לתושבי קבע בקשמיר: הזכות לקנות ולהוריש נדל"ן ומקרקעין בקשמיר, הזכות לבחור ולהיבחר, זכאות לתעסוקה במשרות ממשלתיות, זכאות להטבות בשכר לימוד ובבריאות.
הודו ופקיסטן ניהלו ביניהן שתי מלחמות. גבול הפסקת האש נקרא קו השליטה (בדומה לקו הירוק). האו"ם קרא (החלטה 39) לפינוי הכוחות החיצוניים מקשמיר כדי לאפשר לקשמירים להחליט על רצונם בעצמם, אך החלטה זו לא מומשה. הודו מתנגדת לבינאום שאלת קשמיר, ורואה אותה כבעיה של התערבות "טרוריסטים" שמוצאם בפקיסטן.
האינתיפאדה הקשמרית
הודו מקיימת בקשמיר משטר דיכוי צבאי. למן 1988 ישנה התנגדות פוליטית ואלימה לשלטון ההודי בקשמיר (האינתיפאדה הקשמירית). ב-30 השנים האחרונות גבתה ההתנגדות בין 20,000 ל-60,000 קורבנות. למרות שיש התערבות של קבוצות ג'יהאדיסטיות מבחוץ, מאפיינת את ההתקוממות בשנים האחרונות דווקא השתתפות קשמירית מוגברת.
מפלגתו של הנשיא מודי דוגלת בהינדיותה של הודו כולה. "אומתיות הודית" ((Hindu-Rashtra היא מושג אינטגרלי במצע שלה, הקורא לבסס לאומיות על גזע, תרבות ודת (בדומה לזרמי "היהדות הפוליטית"). היא נתפשת כמטרה פוליטית הדורשת טרנספורמציה סוציו–תרבותית ופוליטית של הודו. מפלגת הימין הקיצוני רואה באסלאם דת ותרבות כובשות חיצוניות, ומתנגדת להיותה של הודו מדינה חילונית.
מודי עצמו מזוהה עם הסתה ועידוד ביצוע פרעות במוסלמים. כבר לפני הבחירות האחרונות שהיו במאי, ובהן ניצחה מפלגתו בגדול, רמז מודי על כוונותיו לשנות את מעמדה של קשמיר. השבוע מימש את הבטחתו.
החשש הוא שביטול המדינה הוא שלב בדרך להצפת קשמיר במתנחלים הינדים, כשם שעשתה סין בטיבט. מפלגת הקונגרס הליברלית לא התנגדה באופן ברור ומאוחד לסיפוח קשמיר. הדבר מלמד על מצבה העגום של מפלגה זו.
השמאל בהודו מגנה את השינויים וקורא לפעולות מחאה. דומה כי הפעולות החד–צדדיות איחדו את אוכלוסיית קשמיר כולה נגד ממשלת הודו הלאומנית. יש לחכות ולראות מה יקרה כשיוסר העוצר. אפשר לצפות שהשינוי החוקתי הנידון עתה בביהמ"ש העליון לחוקה בהודו יחריף את ההתקוממות.
מודי לא נועץ בטרמפ לפני השינוי. פקיסטן, מצדה, פנתה לאו"ם. אין ספק כי סכנת המלחמה באסיה גברה. בהקשר זה חשוב לזכור: גם לנתניהו, חברו הקרוב של מודי, יש תכניות לגבי סיפוח חד–צדדי של השטחים הכבושים.
המפלגה הקומוניסטית מגנה את הסיפוח
המפלגה הקומוניסטית של הודו גינתה (5.8) בתוקף את הצעד האנטי–דמוקרטי של ממשלת הודו לשנות את הסטטוס קוו של ג'אמו–קשמיר, בלי לשאול לדעתו של העם הקשמירי.
"פירוק מדינת ג'אמו–קשמיר לטריטוריות שונות באיחוד ההודי, בלי דיון כנדרש בפרלמנט – היא חבלה בפרקטיקה הפרלמנטרית ובפרוצדורה המדינית ויצירת תקדים אנטי–דמוקרטי. אלה הם צעדים רגרסיביים, המנוגדים לחוקה, והמובילים להרס העקרונות הפדרליים של המדינה", מסרה.
בגילוי הדעת שפרסמה מזכירות המפלגה נכתב: "אנו קוראים לכל סניפי המפלגה הקומוניסטית ההודית לארגן מחאה, יחד עם כל כוחות השמאל, הקדמה והדמוקרטיה, ולהתנגד לצעדים האנטי–דמוקרטיים של ממשלת מודי.
"המפלגה הקומוניסטית של הודו סבורה שמטרת הצעד – להסיח את דעת העם מהנסיגה בכלכלה ההודית. על כולנו להתנגד לצעד: הסלמה במדינת ג'אמו–קשמיר ואי–יציבות אזורית סותרות בחריפות את האינטרס הלאומי".
אבישי ארליך
