לפני כחודש, פרסמה המפלגה הקומוניסטית הלבנונית ניתוח מקיף של ההתפתחויות במזרח-התיכון בשנה שעברה. להלן תמצית הסקירה, אשר זמינה לקריאה במלואה באנגלית בכתובת: http://tinyurl.com/LCP2015
בשנה שעברה רשמו התנועות העממיות והכוחות המתקדמים ברחבי העולם הישגים רבים, וביניהם – הצלחת המהפכה הקובנית לשבור את האמברגו האמריקאי, המאבקים שניהלו העובדים באירופה, וכן הצלחת המהפכה התוניסאית להביס את שלטון האחים המוסלמים. אולם השנה שעברה ידעה גם התגברות של המתקפה האימפריאליסטית במזרח התיכון, תוך הסתייעות במשטרים הריאקציוניים באזור. אלה וגם אלה תרמו ליצירת מצב של תוהו-ובוהו, באמצעות תמיכה בקבוצות טרוריסטיות בעיראק, בסוריה, בלבנון ובארצות אחרות.
התפקיד שממלאת דאע"ש
התכנית האימפריאליסטית בדבר "מזרח תיכון חדש", שביסודה ארגון-מחדש של הגבולות המדיניים, הולידה כוחות דתיים ופאשיסטיים שהצליחו – בתמיכת ארה"ב, טורקיה, ערב הסעודית וקטאר – להשתלט על חלקים גדולים מסוריה ומעיראק.
דפוס הפעולה הזה מזכיר את שנות ה-80 של המאה הקודמת, אז הוקם ארגון אל-קעידה בסיועו של ה-CIA, כדי להיאבק בהשפעת הקומוניסטים באפגניסטן. כיום, ארה"ב נוקטת באותן שיטות, אולם הפעם באמצעות דאע"ש וג'בהת אל-נוסרה. היא עושה זאת כדי להכשיל את מאבקם של העמים הערביים לשינוי דמוקרטי, וכן כדי לייצר סכסוכים דתיים, אתניים ועדתיים אשר יסייעו בידי ארה"ב וישראל להכות בתנועות ההתנגדות, בין אם בלבנון ובין אם בשטחים הפלסטיניים הכבושים.
ארה"ב לא נקטה צעדים כלשהם נגד ארגון דאע"ש, והתירה לו להשתלט ללא הפרעה על חלקים גדולים מסוריה ומעיראק. רק כאשר לוחמי דאע"ש החלו להשתלט על כורדיסטאן העיראקית – שם מצויים משאבי נפט רבים, ופועלות חברות אמריקאיות – הודיעה בדבר הקמת "קואליציה בינלאומית למאבק בטרור". דבר זה ממחיש, שאין זה עניינה של ארה"ב "להיאבק בטרור", אלא רק להבטיח את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שלה באזור.
"הקואליציה הבינלאומית למאבק בטרור" נוקטת צעדים צבאיים לא רק בעיראק, אלא גם פגעה בריבונותה של סוריה כששלחה מטוסים להפציץ מהאוויר בשטחה. "הקואליציה" דורסת ברגל גסה את החוק הבינלאומי, משום שהיא פועלת ללא מנדט ממועצת הביטחון של האו"ם. שם, הובילה היריבות בין שתי המעצמות הקפיטליסטיות, ארה"ב ורוסיה, לסיכול מהלכיה של ארצות-הברית.
ראוי להבחין בתפקיד שממלאת טורקיה, בהנהגת ארדואן, בסכסוך העקוב מדם באזור. ארדואן העמיד תנאי להשתתפות ארצו במערכה נגד דאע"ש, והוא – שארה"ב תאפשר לטורקיה להכריז על "אזור חיץ" בגבול בינה לבין סוריה, שיכלול שטחים בסוריה. ארה"ב מסרבת בינתיים להיענות לדרישה זו, משום שהיא חוששת שאיראן תעמיד דרישה דומה מצידה.
בינתיים, מנהל ארדואן משחק כפול: מחד גיסא, הוא איפשר ללוחמי "פשמרגה" (הגרילה הכורדית) לעבור מטורקיה לסוריה, כדי להילחם נגד כוחות דאע"ש בעיר קובאני; ומאידך גיסא, הוא אינו מעמיד מכשולים בפני טרוריסטים מארגונים דוגמת דאע"ש, המבקשים גם הם לחצות את הגבול מטורקיה לסוריה.
העימות האיראני-סעודי
בעוד שבווינה מתנהלות שיחות בין איראן לבין מדינות נוספות, ובראשן ארה"ב, לגבי תכנית הגרעין האיראנית, במזרח-התיכון יש מי שמביטים בחשש על האפשרות שיושג הסכם. שר החוץ הסעודי, סעוד בין-פייסל אל-סעוד, נסע למוסקבה כדי ללחוץ על הממשלה הרוסית לעכב את החתימה על הסכם עם איראן גם צרפת – בלחץ סעודיה – ניסתה למנוע את התקדמות השיחות. צעדים אלה משקפים את החשש של בית המלוכה הסעודי, כי התקרבות בין איראן לבין ארה"ב תבוא על חשבון מעמדה של סעודיה כמדינה השואפת להיות מעצמה אזורית.
המאבק בין סעודיה לבין איראן נסוב לא רק סביב שאלת הסכם הגרעין ולגבי המלחמה המתנהלת על אדמת סוריה, אלא בא לידי ביטוי בזירות נוספות. כך למשל, הייתה סעודיה אחראית להדחתו של הנשיא העיראקי נורי אל-מאלכי, שנתמך בידי איראן. האיראנים הגיבו באמצעות תמיכה במורדים החות'ים בתימן (המשתייכים לזרם השיעי), אשר השתלטו גם על עיר הבירה צנעא.
תפקיד השמאל בעולם הערבי
שלוש שנים חלפו מאז יצאו המונים לרחובות כדי לדרוש סוף לדיכוי ולעוני. ארה"ב והכוחות הנאמנים לה, פעלו כדי להכשיל תמורות דמוקרטיות יסודיות באמצעות עידוד כוחות אנטי-מהפכניים. המפלגה הקומוניסטית הלבנונית הזהירה, כבר בתחילת התהליך המהפכני בעולם הערבי, כי ישנה סכנה מוחשית של עליית כוחות ריאקציוניים, הנתמכים בידי ארצות-הברית. כיצד יש להציב אלטרנטיבה לכוחות אלה? לא באמצעות נסיגה לסיסמאות דתיות, ולא באמצעות הסתמכות על היריבות בין שני המרכזים הקפיטליסטיים, ארה"ב ורוסיה, אלא באמצעות מאבק לאומי ודמוקרטי.
עלינו ללמוד מהניסיון שנצבר, כיצד הצליחו ההמונים להפיל את האחים המוסלמים במצרים ואת מפלגת א-נהדה בתוניסיה. לקראת הכינוס החמישי של פורום השמאל הערבי, בו משתתפים כוחות פוליטיים מרחבי המזרח התיכון, מבקשת המפלגה הקומוניסטית הלבנונית להעמיד לדיון את השאלה של בניית חזיתות של התנגדות, אשר יציבו בפני העמים הערביים תכנית ברורה של שינוי דמוקרטי עמוק ושל עצמאות לאומית.
פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
