אגף החשב הכללי ואגף התקציבים באוצר בשיתוף משרד ראש הממשלה החלו לגבש בשבועות האחרונים תכנית אסטרטגית רב־שנתית להשקעה של 15 עד 20 מיליארד שקל בשנה בתשתיות פיזיות, זאת נוסף ל־23 מיליארד שקל שכבר תוקצבו ל־2017, כך פורסם ב"כלכליסט" (7.5). עוד עולה מהידיעה כי רוב הפרויקטים יבוצעו וימומנו בשיתוף המגזר הפרטי. על שיטה זו ממליצים בחום קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי והם מכנים אותה "שותפות ציבורית–עסקית" וראשי התיבות שלה באנגלית הן PPP.
אזרחים בריטים חוגגים את מותה של מרגרט תאצ'ר בכיכר טרפלגר בלונדון, אפריל 2013. פעילי איגוד מקצועי נושאים ארון קבורה עם הכיתוב "החברה" (צילום: מורנינג סטאר)
התכנית תכלול ארבעה סוגי תשתיות: אנרגיה, מים, תחבורה ציבורית ותעשיות ביטחוניות. עם זאת, במשרד ראש הממשלה מבקשים להוסיף לרשימה את תחום התשתיות החברתיות — בניית כיתות לימוד, גני ילדים ובתי חולים. "המטרה היא לגבש תכנית רב־שנתית שתעניק ודאות לכל המגזרים שיהיו מעורבים במהלך: ממשלה, חברות תשתיות, חברות בנייה, חברות הנדסה, בנקים, קרנות וגופים מוסדיים – הן בארץ והן בחו"ל", נמסר ב"כלכליסט".
משמעות התכנית ברורה: הפרטה של בניית התשתיות הממשלתיות. לפיה, חברות פרטיות בונות ומפעילות את התשתיות, והמדינה משלמת להן לאורך שנים באמצעות רכישת שירותים. דוגמא לכך – תחנות הכוח הפרטיות (ר' ידיעה בעמוד זה), שהקימו גופים פרטיים והמדינה קונה מהם חשמל. כבר היום נסללים הפרויקטים של משרד התחבורה ברבם בידי חברות פרטיות, אך משרדי ממשלה אחרים טרם אימצו אותה. משרד ראש הממשלה, יחד עם האוצר, מנסים להנחיל בימים אלה את תרבות ההפרטה של התשתיות הציבוריות למשרדי הממשלה האחרים: בנייה של כיתות לימוד, בתי חולים ומעונות יום, הספקת שירותי רווחה ועוד.
מורשתם של תאצ'ר ובלייר
העורכת של "דה מרקר", מירב ארלוזורוב, אצה רצה לשבח את השיטה וכתבה (8.5): "באוצר סבורים שכך יוסרו שני החסמים הגדולים המונעים את הגידול בהשקעות בתשתית — יכולת ביצוע עלובה של הממשלה ומגבלת תקציב. בסופו של דבר, התוצאה צפויה להיות גידול משמעותי בהיקף ההשקעות בתשתיות".
השיטה אולי חדשה בישראל, אבל קיבלה תנופה בכהונת ממשלתו של טוני בלייר (שהמציא את ה"ניו לייבור" הבריטי), וזאת לאחר ממשלת תאצ'ר השמרנית שהפריטה כמעט הכל. בלייר המשיך להפריט, אבל במסווה של אותה "שותפות ציבורית–עסקית".
ביוזמת קרן המטבע והבנק העולמי נוסתה השיטה ללא הצלחה יתרה מבחינת הציבור הרחב ברחבי אמריקה הלטינית. כך הופרטו מגזרים גדולים בשירותי הרווחה ופעילויות הממשלה, כמו מערכת הבריאות בפרו.
השיטה כה טובה לבעלי ההון המקומיים והזרים שאף הקימו "מכוני מחקר", שדולות ומימנו מחקרים רבים באוניברסיטאות על מנת לבסס את צדקת דרכם… אל הבנק.
עתה, ובאיחור אופייני, חדלה גם הממשלה לעשות שימוש במונח "הפרטה", הגורם חלחלה לחלק לא מבוטל של העובדים והאזרחים. מאז המחאה החברתית של 2011 עברה ל"רפורמות" (האם יש איש המתנגד לרפורמות?) ומאמצת עתה את ה"שותפות". זו אותה גברת, אבל בשינוי אדרת. אבל העובדים נחוצים להמשיך להיאבק בה.
בית הדין לעבודה שם מקלות בגלגלי המאבק
עובדי חברת החשמל רשאים לשבות על–רקע הפרטת משק החשמל –קבע (4.5) נשיא בית הדין הארצי לעבודה, יגאל פליטמן. בפסק הדין נכתב שקיום שביתה מותנה ב"מידתיותה ואופן מימוש". פליטמן ציין, כי חוק משק החשמל התקבל בשנת 1995, אך מאז לא גובשה תכנית רפורמה לחברת החשמל תוך היוועצות עם ארגון העובדים, היוועצות הנחוצה לאור השלכותיה של ההפרטה על תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי. זאת, למרות שממשלת הימין כבר העבירה 30% מייצור החשמל לידיים פרטיות. במצב זה, הוא קובע, מותר לעובדים לשבות – כפי שפסק בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. פסק דין זה ניתן עוד בשנת 2014, בית הדין הארצי קיים דיונים רבים במטרה להביא להסכמות בין המדינה לעובדים – אך ללא הצלחה.
עוד הזכיר פליטמן, כי לפני חצי שנה הודיעה המדינה לבית הדין על תכניות לפיהן כל ייצור החשמל בגז ובאנרגיות מתחדשות יהיה בידיים פרטיות, בעוד חברת החשמל תמשיך להפעיל רק תחנות כוח פחמיות כגיבוי. הדבר מחייב פיטורים של עובדים רבים (2,000 לדברי המדינה; 5,000 לדברי העובדים). העובדים גם מעלים חשש לפגיעה באיתנות הפיננסית של החברה. ברור שבמצב זה, הוא הדגיש, על המדינה לגבש את הרפורמה תוך מו"מ עם העובדים, ולא לנהל אותו רק בדיעבד.
יצוין שהשופט יגאל פליטמן, דחה פעם נוספת ובדיוק באותו יום, אישור השביתה לעובדי הנמלים שהוכרזה על רקע מדיניות הממשלה להפרטת נמלי הים. החלטה קודמת, מתחילת חודש אפריל, קבעה את ה-5 במאי כתאריך בו יתכנס בית הדין לדון בהיקף הצעדים הארגוניים שיותרו לעובדי הנמלים, אחרי שהמשא ומתן בינם לבין המדינה נקלע למבוי סתום. בסופו של דבר, הורו השופטים להותיר את צו המניעה על כנו עד ל-22 במאי ולשלוח את הצדדים פעם נוספת למשא ומתן. ב-21 במאי צפוי להתקיים דיון נוסף על "מידתיות הצעדים הארגוניים שיותרו במידה ולא תהיה התקדמות נוספת".
גם בנמל המופרט הבודד בישראל, נמל אילת, העובדים הכריזו על שני סכסוכי עבודה בשנתיים האחרונות (מאז ההפרטה) בשל פגיעה בזכויותיהם. ההנהלה מיהרה להגיש בקשה לבית הדין כדי לאסור את מימוש זכות השביתה. בתחילת החודש החליט בית הדין כי "להסתדרות תקום זכות לנקוט בצעדים ארגוניים בכפוף לכללי המידתיות". מהם אותם כללים? לבית הדין פתרונות.
בהיעדר חוקה או חוק יסוד המסדיר את זכות השביתה כזכות בסיסית של כל ציבור עובדים בישראל, ובעקבות הפסיקות האחרונות השבות ומזכירות "מידתיות" בנקיטת צעדים ארגוניים, נשאלת השאלה: האם זכות השביתה קיימת בכלל בישראל?
אפרים דוידי
