בחודש פברואר 2017 שלחו עובדי "קפה נואר" בתל-אביב מכתב להנהלה, בו הודיעו על יציגות ונכונות לקיים משא ומתן עמה לקראת חתימת הסכם קיבוצי. הנהלת המסעדה התעלמה מהמכתב במשך יותר מחודש, ואף ניסתה לגייס עובדים חדשים לשורותיה. "קפה
ועד הפעולה של עובדי ׳קפה נואר׳ (צילום: ארגון העובדים)
נואר" היא רק דוגמא אחת מני רבות למסעדות הבוחרות בשיטות העסקה נצלניות ולא-חוקיות כברירת מחדל. "מה שנואר מציעה מבחינת התנאים הסוציאליים – ככה זה מתנהל בעיר, אין כאן משהו מיוחד לא לטובה ולא לרעה. זה איך שהדברים מתנהלים", הסבירה עדי טכורש (25), מלצרית וחברת ועד הפעולה, בראיון ל"דבר ראשון" (28.2).
במארס הוכרז סכסוך עבודה בפעם הראשונה, וההנהלה טענה בתגובה כי העובדים "מקבלים מעל ומעבר". זו טענה שגרתית של מעסיקים המיתממים לפתע כאשר העובדים דורשים שיפור בתנאי ההעסקה, אך יש להקדיש לה תשומת לב מיוחדת בענף המסעדנות. סטנדרטים הקיימים בענפים אחרים בשוק העבודה, נהלים ותקנות המעוגנים בחוק, נעלמים כאשר העניין הוא עובדי מסעדות ובתי-קפה. למשל, השכר משולם דרך טיפים, הכסף נזיל ומחליף ידיים פעמים רבות בין הלקוח למלצר, למעסיק, וחזרה למלצר, כאשר לא ברור כמה מתוכו מדווח בתלוש, כמה ממנו (אם בכלל) נצבר עבור הפנסיה, מה קורה במצב של תאונת עבודה או חופשת מחלה, וכן הלאה. דוגמא אחרת היא נוהל מקובל במסעדות המכונה ״סטנד-ביי״, לפיו קורא המעסיק לעובד על-מנת שזה ימתין עד שיעלה למשמרת (בהתאם לכמות הלקוחות), אך לא משלם לו מהרגע בו הוא מגיע לעבודה – רק החל בשעה השנייה, או כאשר הוא מתחיל לעבוד ״בפועל", כלומר כאשר ההמתנה מסתיימת. כך, ייתכן מצב בו יגיע לעבודה, אך לא ישׂתכר כלל.
בריאיון למגזין "כותרת" (7.5), סיפר דור מייקון (26), מלצר במסעדה וחבר ועד הפעולה: "נרצה להסדיר את כל מה שנוגע בתנאים הסוציאליים שמגיעים לנו על פי חוק. מבחינת המלצרים לדוגמא, נרצה להסדיר את הנושא של שעות המתנה. בחוקי העבודה הרגילים קוראים לזה 'כונן', ומשלמים לעובד כסף מהרגע שהגיע פיזית לעבודה. אבל מה שקורה בהרבה מסעדות בארץ, זה שמלצרים מגיעים למסעדה ונאלצים להמתין עד שיעלו למשמרת מבלי לקבל על כך שכר. ב'נואר' למשל מתחילים לשלם למלצר החל בשעה השנייה. אנחנו רוצים לתקן את זה".
באפריל 2017, הכירה הנהלת "קפה נואר" בהתארגנות עובדיה כיציגה והחלה במשא ומתן לקראת הסכם קיבוצי. אז, זכתה בשבחים מהתקשורת: "המסעדה הראשונה שתנהל משא ומתן להסכם קיבוצי", "תקדים" וכן הלאה. נראה היה, כאילו הסוגיה בדרכה להיפתר. אך התקוות התבדו, כאשר בחודש יולי האחרון הודיעו עובדי קפה נואר באמצעות עמוד הפייסבוק שפתחו עבור המאבק, כי המו"מ עם ההנהלה נקלע למבוי סתום: "אנחנו מקווים שהמצב ישתנה וההנהלה תראה נכונות לשפר את תנאי העבודה ותפעל לכך שנוכל לחתום בהקדם על הסכם קיבוצי לרווחת העובדים ולהצלחת המסעדה".
ביום ראשון (20.8) הכריזה התאגדות העובדים ב"קפה נואר" על סכסוך עבודה נוסף. כך נכתב בעמוד הפייסבוק של הוועד: "לאחר שנכשלו כל ניסיונותינו לפנות להנהלה […] ולאור הדרישות החד צדדיות והלא סבירות לפגוע בשכר המלצרים בצורה משמעותית, ולטעון שהם מוכנים לשיפור התנאים של הטבחים, הברמנים, המארחות והמנהלים רק על חשבון המלצרים – הכרזנו היום על סכסוך עבודה! אנחנו תמיד מעדיפים את דרך ההידברות, אך לא נוכל להמשיך ולשתוק למול מריחות הזמנים והתשובות המזלזלות, שמנסות להפריד בין עובדים. אנחנו ממשיכים לקרוא להנהלה לחזור במהרה לשולחן הדיונים על מנת לחתום".
בענף המסעדנות בישראל טרם נחתמו הסכמים קיבוציים. מלבד התאגדות עובדי "קפה נואר", לא קיימים בענף ועדים פעילים. דווקא בתחום זה נודעת חשיבות עצומה להתאגדות עובדים, וזאת נוכח ניסיון הנהלות לפלג בין העובדים על רקע התפקידים השונים (מלצרות, בר, אירוח ומטבח), ההפרות הבוטות של חוקי העבודה וכן תנאים שאינם מוסדרים כלל: פנסיה שלרוב אינה משולמת; אי-קיומו של שכר בסיס למלצרים והישענות המעסיק על טיפים בלבד; חוזי עבודה שאינם נחתמים; שעות נוספות שאינן משולמות; משמרות המתנה ("stand by"); אי-מתן מנוחה בסופי שבוע; תלושי שכר פיקטיביים; אי-כיבוד ימי מחלה וחופשה, והרשימה עוד ארוכה.
חתימת הסכם קיבוצי במסעדה אחת תוביל, נקווה, להתעוררות המודעות בקרב עובדי מסעדות רבות ולגל התאגדויות מוצלחות בענף כולו.
י"ל
