הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) פרסמה היום (ראשון) נתונים מתוך הסקר החברתי 2016, הנוגעים להתארגנויות עובדים וזכויות עובדים בישראל. בקרב בני 20 ומעלה, 89% מסכימים עם זכותם של עובדים להתאגד, ו-64% סבורים כי במקום עבודה שבו פועל ארגון עובדים, יש ביטחון תעסוקתי.

שביתה במפעל ECI למען חתימה על הסכם קיבוצי, ינואר 2018 (צילום: ועד עובדים)

כמו כן, מתוך כ-3 מיליון שכירים בני 20 ומעלה, 27% חברים בארגון עובדים כלשהו, כ-791 אלף איש, נכון לשנת 2016. 54% מהם שייכים להסתדרות הכללית החדשה, 22% להסתדרות המורים או לארגון המורים העל–יסודיים. 6% שייכים להסתדרות הרפואית בישראל או לאחד מארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות. 58% מהשכירים בענף החינוך חברים בארגון עובדים ו-53% בענף מינהל מקומי, ציבורי וביטחון; וביטוח לאומי – כך עולה עוד מהסקר החברתי.

מהסקר עולה כי בענפים היצרניים לא חל שינוי בשיעור החברים בארגוני עובדים בין השנים 2012 ו-2016 (כ-20% מהשכירים חברים), ואילו בענפי השירותים חלה עלייה מ-26% חברים בארגוני עובדים בשנת 2012 ל-29% בשנת 2016. התפלגות החברות בארגוני עובדים לפי רמת הכנסה מראה כי שיעור העובדים המאוגדים עולה מ-11% למשתכרים עד 5,000 ש"ח ל-38% למשתכרים בין 7,500 ל-14,000 ש"ח לחודש. ברמות הכנסה גבוהות מ-14,000 ש"ח, שיעור החברים בארגוני עובדים יורד ל-35%.

על מי מוטלת האחריות העיקרית לדאוג לזכויות העובדים? 28% סבורים כי האחריות מוטלת על המדינה; 39% האחריות מוטלת על ההנהלה במקום העבודה; 20% – האחריות מוטלת על ועד העובדים או ארגון העובדים; 5% – כל אחד צריך לדאוג לעצמו.

כמחצית (51%) מהשכירים החברים בארגון, סבורים כי הארגון שבו הם חברים דואג לשיפור שכרם של העובדים, 43% סבורים כי הארגון אינו דואג לשיפור השכר 9% מהשכירים, כ-250 אלף איש, העידו כי בשנים האחרונות זכויותיהם הופרו, יותר ממחציתם (58%) בתחום השכר ו-24% בתחום שעות וימי עבודה. כמחצית (51%) מהשכירים שזכויותיהם הופרו, פנו להנהלה במקום העבודה ו-36% לא עשו דבר.

בקרב השכירים שאינם חברים בארגון עובדים, 74% מציינים כי הסיבה לכך היא שאין ארגון עובדים במקום עבודתם, 8% אינם יודעים על האפשרות להיות חבר בארגון עובדים, 6% טוענים כי חברות לא תועיל להם.