בית הדין האזורי לעבודה בבאר–שבע ביטל בשבוע שעבר (13.1) את מכתבי הזימון לשימוע לפני פיטורים שנשלחו ל-134 עובדי מפעלי ים המלח. הדיון התקיים בעקבות בקשת ההסתדרות, ובעקבותיו התחייבה הנהלת החברה שלא לנקוט בשום צעד חד–צדדי, וכן להיכנס למשא–ומתן נמרץ עם ועד העובדים. ההסתדרות מצידה הסכימה להשהות בשלב זה את הצעדים הארגוניים.

עובדי כי"ל מפגינים בתל–אביב נגד עידן עופר וניר גלעד (צילום: מרחב הנגב של ההסתדרות)

קונצרן כי"ל (כימיקלים לישראל) המופרט – במסגרתו פועלים מפעלי ים המלח – הנמצא בבעלות עידן עופר, הוציא מכתבי זימון לעובדים לקראת פיטורים בתואנה של "חיסכון בעלויות". נודע כי ההנהלה מעוניינת לפטר יותר מ-500 עובדים בסך–הכול. קונצרן כי"ל כבר פיטר לפני מספר חודשים כ-120 עובדים במפעל רותם אמפרט, וזאת אף שלפי פרסומי החברה, הרווח הנקי בשנת 2013 הגיע ל-819 מיליון דולר. דירקטוריון החברה אף אישר חלוקת דיבידנד חד–פעמי בהיקף של 500 מיליון דולר, שחולק בסוף חודש מארס 2014.

צעד אחד קדימה ושני צעדים אחורה

ביום בו בוטלו מכתבי הפיטורים וההסתדרות התחייבה "לשמור על שקט תעשייתי", נערכה בבית הוועד הפועל של ההסתדרות בת"א ישיבה של נציגי העובדים המועסקים ב-"חברה לישראל", שהיא הבעלים של כי"ל ושייכת לעידן עופר. בתום הישיבה סוכם על תחילת פעילותו של מטה משותף, אשר יאבק מול ההנהלה, וזאת "למניעת פגיעה במעמד העובד ובעבודה המאורגנת".

יו"ר ההסתדרות סיכם את הפגישה ואמר כי העובדים "יפעלו יחד נגד כל צעד של פגיעה בעובדים המאורגנים ובעבודה המאורגנת. המטה המשותף יפעל בנחישות. ההסתדרות לא תיתן יד לשום מעסיק, ללא קשר לגודלו, לפגוע בעובדים ולקדם צעדים חד–צדדיים, המנוגדים למקובל ביחסי עבודה קיבוציים".

אבל מעיון ברשימת ראשי הוועדים שנכחו בפגישה, עולה כי יש להם מכנה משותף, וזאת נוסף להיותם נציגי עובדים בחברות השייכות כולן לעידן עופר. מסתבר, שכל החברות האלה היו בעבר בבעלות המדינה. כזכור, האדון עופר (וקדמו לו אביו ודודו המנוחים, סמי ויולי, שכונו "האחים עופר") עשו את הונם הרב באמצעות הפרטות מסיביות שהחלו עוד לפני עשרות שנים. והשאלה הנשאלת היא, מדוע ההסתדרות, במקום לנהל מאבק הגנתי, למען שמירת העבודה המאורגנת – אינה דורשת את הלאמתם של כל מקומות העבודה שבבעלות עופר?

למי תודה, למי ברכה

ולמי התודה? לעובדי הקונצרן, כמובן. ולמי הברכה? לממשלות ישראל. למשל, לשר האוצר לשעבר, אברהם "בייגה" שוחט (מפלגת העבודה), שבעת כהונתו נערכו הפרטות רבות. שוחט מכהן כיום כדירקטור בשורה חברות פרטיות וציבוריות, ובהן בנק מזרחי–טפחות, כי"ל, ביטוח ישיר נכסים פיננסים, אלון יו.אס.איי., וחברות נוספות. ברכה נוספת מגיעה לניר גלעד, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר, שנתמנה למנכ"ל החברה לישראל, כיהן כיו"ר כי"ל, כיו"ר צים, וכיו"ר איי.סי. פאואר ואיי.סי. גרין אנרג'י, שבשליטת החברה לישראל. בנוסף, גלעד שימש כדירקטור בחברות קורוס ובז"ן, שגם הן בשליטת עופר.

בתקופתו של גלעד במשרד האוצר, נעשו כמה מההפרטות הגדולות ביותר, כגון הפרטת צים. הוא פרש אשתקד מתפקידיו הרבים, וכפרס ניחומים קיבל "בונוס עזיבה" של 30 מיליון שקל. אגב, שכרו החודשי היה כ-200 אלף שקל.

עידן עופר כבר הודיע בתחילת שנות האלפיים, וכן במספר הזדמנויות נוספות, שהוא "עומד לעזוב את הארץ", בגלל הקושי "לעשות עסקים עם המדינה". לבסוף, השתקע ביישוב המיליונרים ארסוף שליד הים. מפגני השרירים התקופתיים של עופר ("עוזב את הארץ", "סוגר את המפעלים", "הולך לעשות עסקים רק בחו"ל") עושים רושם רב על השלטון. אבל בינתיים, הוא נשאר כאן.

עם זאת, אין להצטער על מר גורלו של הטייקון לבית עופר: לפני שנתיים, הוא דורג במקום ה-182 ברשימת עשירי תבל של המגזין האמריקאי "פורבס". השווי המוערך של העסקים שבבעלותו ושל הונו הוא כ-6.5 מיליארד דולר, שהם כ-26 מיליארד שקל. לשם השוואה, מדובר בפי שלושה מתקציב ההשכלה הגבוהה בישראל בשנה שחלפה.

א"ד

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"