עשרות, ובהם פעילי במקומות עבודה רבים, השתתפו אמש (ראשון) בדיון על עסקת החבילה שנערך בגדה השמאלית בתל-אביב הזמנת פורום העובדים של חד"ש ת"א. המשתתפים תקפו במילים קשות את עסקה שנחתמה לפני כחודש בין ממשלת הימין, המעסיקים וההסתדרות.
לאחר דברי הפתיחה של העיתונאי יובל הלפרין, עו"ד מור סטולר התייחסה באריכות לתוכן עסקת החבילה והדגישה שהנוסח המלא של ההסכם הקיבוצי שהושג בין נציגי הממשלה, המעסיקים וההסתדרות טרם פורסם.
עו"ד סטולר, המתמחה בדיני עבודה וחבר בבית נבחרי ההסתדרות (בינ"ה) בסיעת חד"ש אמרה "פורמלית העלאת גיל הפרישה לנשים נמצאת מחוץ לעסקת החבילה שנחתמה, אולם בפועל היא אחד מאדניה. לחתימה על עסקת החבילה קדמה הסכמה בין ההסתדרות והממשלה בדבר העלאה נוספת של גיל הפרישה לנשים ותוך התחייבות לשפות נשים מוחלשות. חקיקה בנושא כבר הושלמה – אבל טרם קמה קרן הסיוע וספק האם תוקם".
סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון מפגינים בקמפוס למען זכויות עובדי קבלן, פברואר 2020 (הקואליציה הארצית להעסקה ישירה)
התוצאה של העלאת גיל הפרישה היא העמקת העוני בקרב נשים מבוגרות הנפלטות משוק העבודה, כמו גם החמרת הנטל על אלה שאינן יכולות לפרוש טענת התומכים, שלפיה העלאת גיל הפרישה תאפשר לנשים לצבור יותר שנות ותק לצורך הפנסיה, היא מתעתעת: גם היום נשים אינן פורשות בפועל בגיל 62 מרצונן. המוחלשות שבהן נפלטות משוק העבודה עקב שחיקה פיזית, נפשית או פיטורים, והסיכוי של אישה למצוא עבודה בגיל מבוגר נמוכים. "כאן, שהנשים הללו ממילא לא יעבדו ולא יצברו זכויות בקרן הפנסיה. מה שיקרה הוא שהביטוח הלאומי לא ישלם להן את קצבת הזקנה. הסיכון שהן יאלצו לכן לפרוץ את החיסכון הפנסיוני שלהן ולהישאר בלי כלום גדל בעקבות העלאת גיל הפרישה. קבוצה נוספת שנפגעת היא נשים שקיבלו קצבת זקנה וגם עבדו בשכר נמוך, וכעת תישלל מהן הקצבה. נשים שאינן נפלטות בגיל הזה ממעגל העבודה ממילא יכולות להמשיך לעבוד גם על פי ההסדר הקודם" הדגישה והוסיפה "בטרם החתימה על עסקת החבילה, ההסתדרות הסכימה להסרת ההגנה לחוסכים בקרנות הפנסיה, שניתנה באמצעות איגרות חוב מיוחדות (אג"ח מיועדות) שהמדינה היתה מנפיקה לשם כך. הביטול נעשה כנגד הבטחה ערטילאית לבטוחות אחרות. שני נושאים אלה הוסדרו במסגרת חוק ההסדרים, ולכן הם לכאורה לא חלק מעסקת החבילה. בפועל, מדובר בפרקים משמעותיים בעסקה לרעת העובדים, שהועברו על דרך חקיקה, ללא התנגדות מצדה של ההסתדרות. הכספים יישארו במשרד האוצר – על חשבון החוסכים והנשים.
בהתייחסה להסכם, הסבירה עו"ד סטולר ששכר המינימום יעלה עלייה מתונה מ-5,300 ל-6,000 שקל בחודש – בפעימות שייפרסו על פני ארבע שנים נוספות. בסך הכל, על פני שבע וחצי השנים מהעלייה הקודמת, שכר המינימום יעלה ב-700 שקל, שהם 13%. מדובר בעלייה של 1.7% בשנה בתקופה הכוללת. על פי התוכנית, השכר במגזר הציבורי יוקפא, ולא יעלה כלל בשנת 2022. שכר המינימום בישראל לא עלה מאז 1 באפריל 2018, לפני יותר משלוש שנים וחצי. לו היה עולה בהתאם לעליית המדד, הוא היה אמור להיות 5,460 שקל בחודש.
כמו כן, במסגרת עסקת החבילה, ויתרה ההסתדרות על הדרישה לקיצור שבוע העבודה בחצי יום, או אפילו בשעה אחת, לכלל העובדים, והסתפקה בכותרת על יום חופשה נוסף. למרות ההבטחה שבכותרת, בפועל מדובר על יום אחד לעובדים במשרה מלאה (ופחות מזה לעובדים במשרה חלקית, לפי חלקיות המשרה) – בשנים הראשונה עד החמישית שלהם במקום העבודה. "ראוי להזכיר כי ישראל נמצאת כיום במקום השביעי בעולם מבחינת מספר שעות העבודה השבועיות. לפניה עובדים יותר שעות רק בקולומביה, טורקיה, מקסיקו, קוסטה ריקה, דרום אפריקה וצ'ילה", הדגישה.
בהסכם שהושג שוב לא טופל נושא שחיקת גמלאות העובדים בפנסיה תקציבית. שכרם של אלה מחושב על בסיס השכר האחרון, ואינו מוצמד לשכר ולתוספות של העובדים הפעילים – כך שהוא נשחק מדי שנה בשנה ביחס למדד. במקום ליצור מנגנון הצמדה יעיל וקבוע, נקבעו שוב פעימות עדכון נקודתיות. השיטה הזו מנציחה את תפקידם של הגמלאים כבני ערובה במשא ומתן.
"עסקת החבילה כוללת גם את הסדרת נושא העבודה מרחוק – שנהפכה פופולרית במיוחד בתקופת הקורונה. ההסתדרות רואה בסעיף הזה את אחד ההישגים המרכזיים שלה. בפועל, אין מדובר בעיגון של זכויות העובד, אלא בהיתר למעסיק ליישם נוהלי עבודה מרחוק על פי צרכיו", אמרה סטולר והוסיפה "העובדים יפיקו מכך מעט מאוד תועלת. הם לא יהיו רשאים לדרוש העסקה מרחוק – אבל יהיו מוגנים מפגיעה בשכר ובתנאים. ודאי שאין פה את המהפך המצופה של העברת עובדים לעבודה גמישה מהבית, ובמיוחד אין פה את הפתרון המיוחל עבור נכים ומוגבלים ויצירת מקומות עבודה נגישים יותר עבורם, או עבור מי שזקוקים לגמישות בהעסקתם לצורך איזון בין בית לעבודה".
במקום הסכמי שכר ותוספות שכר גלויות, הושגה הסכמה על מסגרת תקציבית בלתי ידועה שלפי ההסתדרות מדובר במאות מיליוני שקלים ל-2022, שתשמש לתיקון עיוותים במקצועות הבעייתיים במגזר הציבורי. "איך? מי? כמה? הפרסומים אינם מגלים, ומההצהרות ניתן ללמוד כי מדובר בסייעות גנים ועובדי מערכת הבריאות" שאלה.
עסקת החבילה נוגסת גם בעקרון הבסיס של יום העבודה בן שמונה השעות, וקובעת למעשה כי ביחס לעובדים ברמות שכר של 1.5 משכר המינימום, יום העבודה יהיה עד 10 שעות – בתנאי של "מנוחת פיצוי", כלומר היעדרות ביום אחר. ההסתדרות מציגה את ההסכם כמועיל לעובד, באופן שמאפשר לו להתקזז על שעות חוסר כנגד שעות נוספות. כאילו שהעובד יחליט "אני נעדר חצי יום מהעבודה ומשלים אחר הצהריים בימים אחרים את משרת הבסיס שלי – מה רע?".
במציאות, לא העובד קובע את שעות העבודה וההיעדרות שלו. המעביד הוא שמנהל אותן. וביחס לרוב רובם של העובדים, המעביד יהיה מי שיוכל לקבוע כי עובד יגיע ביום כלשהו בשעה 12 במקום בשמונה, אבל ימשיך לעבוד יומיים מהשעה שמונה ועד שש בערב, בלי תשלום שעות נוספות ותוך שיבוש חיי המשפחה וסדר היום שלו. קושי מיוחד צפוי גם כאן לעבודת הנשים, שהן בדרך כלל מי שנטל הטיפול בילדים מוטל עליהן, ולכן גמישותן בשעות פחותה.
נכון שבשלב הנוכחי קיימת מגבלה של עד 17 שעות כאלה בחודש, אך זו הפרצה הראשונה. מטרתם הגלויה של המעסיקים היא ביטולה המוחלט של מגבלת שמונה שעות העבודה ביום – לטובת מכסות עבודה חודשיות. גם ההיתר הכללי להעסקה במשמרות של 13.5 שעות בתעשייה מהווה כרסום עמוק בזכות העובדים ליום עבודה באורך סביר. למעשה, עובדי משמרות יוכלו להיות מועסקים במשמרות ארוכות של יותר ממחצית היממה.
"טענת ההסתדרות, שלפיה העובדים מעוניינים בהעסקה בשעות נוספות (150%) – מתעלמת מהעובדה כי הטעם לכך ההוא השכר הבסיסי הנמוך בתעשייה. עובד המועסק במשמרת של 13.5 שעות צפוי להיעדר מביתו במשך כ-15 שעות, כאשר יוותרו לו סך הכל תשע שעות לשהייה עם המשפחה והילדים, לארוחה ולשינה. זהו עוד צעד בכיוון הלא נכון", הדגישה.
אחד הפרקים הפחות מדוברים, אך החמורים והפוגעניים ביותר בזכויות העובדים במגזר הציבורי, הוא הסכם הגמישות במגזר הציבורי. הפרק נותן למעסיקים את הכוח והסמכות להחיל שינויים בהגדרות התפקיד והמטלות של העובדים, לניידם מתפקיד לתפקיד ולשנות את שעות עבודתם. כל מי שמייצג את עובדי השירות הציבורי יודע כי סעיפים אלה הם בגדר פגיעה בבסיס של העבודה במגזר הציבורי. מתן כוח כל כך דרמטי מול העובדים מאפשר שימוש שרירותי בו ופגיעה בהם. גם לפני הסמכת המעסיק, היינו עדים לניודם השרירותיים; ניסיונות לגרום לעזיבת עובדים ראויים ומוכשרים באמצעות הצרת צעדיהם; פגיעה בעובדים שמטעמים פוליטיים או בגין חשיפת שחיתויות אין בהם יותר עניין; התנכלות לנשים עובדות וכיוצא בזאת. :קשה לראות איך ההסכם הנוכחי יכול להיחשב כהישג אדיר לעובדים, כפי שתיאר אותו יו"ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד. מה הוא כן? הישג אדיר למדיניות הניאו-ליברלית של משרד האוצר ולמעסיקים", סיכמה.
עורך "זו הדרך", ד"ר אפרים דוידי, חבר הנהגת ההסתדרות לשעבר וחוקר יחסי עבודה בישראל ובעולם עמד על הרקע הפוליטי, החברתי והכלכלי לחתימת "הסכם הכניעה", כפי שהוא הגדיר את עסקת החבילה. לדבריו, העסקה משרתת את המדיניות הקפיטליסטית הניאו-ליברלית של ממשלת השינוי ואת האינטרסים של בעלי ההון העומדים מאחורי מדיניות זו. "חגיגות המעסיקים עם פרסום תוכן ההסכם ואף המודעות על פני עמוד שלם בעיתונות היומית בהן המעסיקים מפארים את השיגי עסקת החבילה הן עדות לכך".
דוידי התריע על השלכות עסקת החבילה על ארגוני עובדים אחרים, כגון הסתדרות המורים שאינה חלק מעסקת החבילה, "אבל בפועל הצטרפה למדינות הקפאת השכר. תוקפו של הסכם המורים פג לפני שנים. לאחרונה הכריזה יו"ר הסתדרות המורים, יפה בן דוד, שהמו"מ לחידוש ההסכם יתחיל רק בינואר 2022. כך שאם וכאשר יחתם ההסכם ואם וכאשר יושגו תוספות שכר, הם יגיעו לחשבונותיהם של המורים רק במרוצת 2023 – בדיוק כפי שקובעת העסקה", הוסיף.
בהתייחסו לבחירות להסתדרות הקרובות קרא דוידי ולהצגת אלטרנטיבה מעמדית-עקבית מול סיעת עוגנים של היו"ר בר דוד המרכזת את נציגיהן של המפלגות הבורגניות בממשלה ובאופוזיציה. יתר-על-כן, דוידי קרא להקמת תנועה של פעילים מעמדיים החוצה ארגוני עובדים ובהם ההסתדרות, כוח לעובדים וארגוני עובדי ההוראה והעיתונאים, ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים "על בסיס עמדות מעמדיות-סוציאליסטיות. יש מאות פעילות ופעילים כאלה ברחבי הארץ, יהודים וערבים, בערים ובפריפריה – אך לצערנו הם חשים מבודדים וללא גב במערכת לקידום האינטרסים של מעמד העובדים".
