יותר נשים ישראליות נאלצות לעבוד בזנות בתנאי עבדות, עונשים נמוכים מתמיד לסוחרי הנשים והסחר בבני אדם ממשיך להתרחב ולשנות תבניות. אלה חלק הממצאים של הדו"ח השנתי שפרסם הבוקר (יום ב') מוקד הסיוע לעובדים זרים.
בסוף שנת 2006 עבר בכנסת חוק שהיה אמור לשנות מן היסוד את טיפולה של מדינת ישראל בסחר בקרבה בבני אדם, על העבירות הנלוות- "חוק איסור סחר בבני אדם". החוק, אשר עבר ברוב של 30 ח"כים, וללא מתנגדים, קבע לראשונה עבירה של סחרבבני אדם למטרות עבודה ומטרות נוספות, וזאת לצד העבירה הקיימת של סחר למטרות זנות. העונשהמקסימלי לעבירות אלה עומד כעת על שש עשרה שנות מאסר וכן נקבעו עבירות חדשות של עבדות ועבודה כפיה. מחקר זה מורה בבירור על חוסר הבהירות הקיים בקרב רשויות האכיפה ביחס לחוק החדש מאז נכנס לתוקפו ועד היום.
למרות הרחבת ההגדרה של עברת הסחר, טרם חלחלו הדברים אל השטח, ונותרו כאות מתה בספר החוקים. הסיבה העולה מן הדוח: בורות הרשויות בכל הנוגע לסחר בבני אדם למטרות עבודה ושינוי בדפוסי הסחר למטרות זנות עם הירידה בסחר בנשים זרות ממדינות חבר העמים לשעבר. סחר בנשים אלו לא מוגר כליל, אלא עבר שינוי תבניות משמעותי ביחס לזהות השחקניות הנוטלות בו חלק: כיום נשים ישראליות בעיקר נופלות קורבן לעברת הסחר לזנות, על ביטוייה השונים, וכן מתקיים סחר בנשים ישראליות לחו"ל וסחר בנשים מסין לישראל. בין הממצאים:ירידה ברף הענישה לסוחרים לזנות- בעוד שהמחוקק קבע בחוק רף ענישה מקסימלי של 16 שנות מאסר, רף הענישה שנקבע בבתי המשפט בישראל במהלך 2007 נותר נמוך באופן משמעותי מהרף המקסימאלי שהוצב בחוק והוא עומד על ממוצע בממוצע על 2.8 שנות מאסר בפועל, 1.6 שנות מאסר על תנאי, והעונשים נעו בין 9 חודשים ל-7 שנות מאסר. "זוהי ירידה קלה, נוספת, ביחס לשנים הקודמות, הקובע שיא שלילי נמוך" נאמר בדו"ח.
ועוד: לא פותחים תיקים. מנהלת ההגירה היא הגוף העיקרי האמור לעסוק בעברות כלפי מהגרי עבודה. כיום היא אינה מצליחה לזהות את סממני עברות העבדות ועבודת כפייה, גם כאשר הן מופיעות בצורותיהן החמורות ביותר. כאשר נפגעי עברת העבדות ניגשים למנהלת ההגירה להגיש את תלונתם לרוב תיחקרנה עברות מרמה או עושק ולא עברות סחר בבני אדם. כך, למשל, בדצמבר 2006 נחשפה קבוצה של תשעה עובדים תאילנדים שהוחזקו בלולי עופות במושב בן זכאי. הם הוחזקו בתנאים נוראיים ונדרשו לעבוד לעתים 23-22 שעות ביום. למרות שעברה למעלה משנה מאז אותרו התאילנדים, עד היום הסתפקו רשויות אכיפת החוק בהגשת כתב אישום נגד האחים בגין פיטום האווזים, לפי חוק צער בעלי חיים, ובגין שחיטת עופות מחוץ לבית שחיטה, אך לא בגין תנאי העבדות שנכפו על התאילנדים.
לעיון בדו"ח המלא:
