"המפלה באה כי במקום אידיאולוגיה שמאלית המפלגה בחרה את המרכז השמרני". כך אמר דובר מרצ לשעבר רועי ילין לעיתונאית בילי מוסקונה-לרמן בכתבה שפורסמה בסוף השבוע בעיתון "מעריב" ובמרכזה: מפלת מרצ בבחירות האחרונות.

עוד אמר ילין: "מרצ בגדה בשליחותה, והשיא היה התמיכה במלחמה. כל זה קרה בגלל התפיסה של ג'ומס שיאהבו אותנו יותר אם נפסיק לעצבן. לא הייתה לי בעיה שבגיל 15 קראו לי נוער אש"ף, אבל יש לי בעיה להשתייך בגיל 34 למפלגה שלא אומרת שום דבר. כשמרצ קמה ב-1992, הרוח השלטת בה הייתה הרוח של רצ, שממנה הגיעו שולה אלוני, יוסי שריד וזהבה גלאון. זאת הייתה תנועה לא ממסדית, קצת אנרכיסטית, חצופה, שאהבה לשחוט פרות קדושות. במשך הזמן מפ"ם, המרכיב השני בחבילה, השתלטה עליה".

לדבריו מפ"ם הייתה תנועה ממוסדת, מיושבת, כבדה ועייפה, שהמאפיינים השמרניים שלה מבוססים על הקיבוצים. "אנשים זזו באי נוחות בכל פעם שדיברנו על פשעי מלחמה, על סרבנים, על עובדים זרים או על הומואים. זה לא התאים להם. הם בנו את מרצ בדמותם והעמידו בראשם את ג'ומס, חבר כנסת אלמוני עם טמפרמנט של מפ"ם ההיסטורית" הדגיש ילין והוסיף: "הם לא ניסו לפרוץ לקהל רוסי, לא הושיטו יד למזרחיים, התנגדו לעתירה לפרסום עדויות וינוגרד כדי לתת לציבור לחשוב לבד, התנתקו מרופאים לזכויות אדם, מחסום ווטש והארגונים הנלחמים בסחר בנשים ובזנות. מרצ התאבדה ביום שבחרה את ג'ומס לעמוד בראשה ולא את זהבה, כי במקום לבחור את האידיאולוגיה השמאלנית, הבועטת, הרדיקלית והקצת חתרנית, הם בחרו במרכז לא מעצבן מתחנף ושמרני, והתוצאות הרי ידועות: הציון שלוש".

המשפטית אורית קמיר אמרה בכתבה: " "מכרו לנו שג'ומס איש טוב, אבל הציבור של מרצ מחפש משהו אחר. וברגע שהאנשים שומעים שהקול שלהם הוא הקול של שאר המפלגות, הם אומרים לעצמם: 'אם ככה, אז כבר עדיף לי להשתתף במשחק האמיתי'". גם פרופ' יוסי יונה הדגיש "למה לי היום להצביע מרצ, אם היא משתרכת אחר ההתלהמות הלאומית? במקום הזה אין לה זכות קיום כי המשבצת הזאת כבר תפוסה. אילו הייתה נשארת עם העקרונות שלה, מקבלת חמישה-שישה מנדטים, שומרת על חוט השדרה המוסרי ועל הקהל העקרוני שלה-הייתי מצביע בשבילה. במקום זה מרצ גם מכרה דגים באושים וגם סולקה מהעיר".

לדברי פרופ' יונה מרצ התרסקה, כי "חיים אורון החליט להקשיב לרחשי הלב המתלהמים של הציבור, ושיאו של המהלך הזה היה התמיכה שלו במלחמה. הוא חשב שזה יביא לו את הקולות של הקיבוצניקים, אבל הקיבוצניקים הלכו לקדימה. ועוד הוא הדגיש "הביטוי הכי מכוער של ליברמן, 'בלי נאמנות אין אזרחות', זיהה את המומנטום הזה ורכב על הגל. כפי שבתקופה של האנטישמיות הכריז סארטר 'אני יהודי', כך, מאותו מקום, החלטתי אני להצביע הפעם לחד"ש".