לפני 17 שנים, כאשר נרקמה הקואליציה הראשונה בין מפלגת העם האוסטרית (OVP) לבין מפלגת החירות (FPO) הייתה התגובה האירופית והישראלית חריפה. מדינות האיחוד הפעילו סנקציות כלפי וינה ומדינת ישראל החזירה את שגרירה.
כיום, הפופוליזם הימני אינו רק נחלה אוסטרית. ישראל אמנם הצהירה על חרם זמני על הנהגת מפלגת החירות, אך כמה חברי כנסת מטעם הליכוד קיימו קשרים חבריים ופוליטיים עם מנהיג המפלגה, היינץ כריסטיאן שטראכה. ביניהם ח"כ יהודה גליק הידוע בשאיפתו להרוס את מסגד אל–אקצא ולהקים בית מקדש שלישי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש ממשלת אוסטריה סבסטיאן קורץ (צילום: לע"מ)
שטראכה סימן כמטרה את העברת השגרירות האוסטרית מרמת גן לירושלים, והצהיר על זכותה של ישראל להתנחל היכן שרק תרצה. קשרי השותפות של הימין האוסטרי עם ישראל ניזונים מהאיבה לאסלאם. חשוב לציין, כי עמדות קיצוניות אלה לא שולבו באופן מוצהר בתכנית הממשלה הנכנסת.
מפלגת החירות הציעה את קרין קנייסל לתפקיד שרת החוץ. קנייסל אינה חברה במפלגה והיא מומחית למזרח התיכון. שטראכה סימן אותה כמועמדת לתפקיד בשל עמדותיה הבוטות והגזעניות כלפי האסלאם והעולם הערבי והתנגדותה החריפה לגלי ההגירה.
בינתיים, זוכה הממשלה החדשה בתמיכה משמעותית בקרב הציבור האוסטרי. האם תוכל הממשלה למלא את הציפיות ולקיים את הבטחותיה? זו שאלה פתוחה.
נשיא אוסטריה, אלכסנדר ואן דר בלן (איש מפלגת הירוקים), ניסה להפעיל את השפעתו הממתנת ואיים כי יסכל מינויים מסוימים לתפקידי שרים. דאגתו היא להמשך קיומו של האיחוד האירופי. אולם דאגתו העיקרית צריכה להיות דווקא לגבי מדיניות הפנים, ולא מדיניות החוץ. העובדה שתיקי הפנים והביטחון הופקדו בידי מפלגת החירות אינם מבשרים טובות, בעיקר לא למהגרים. אפשר לומר דברים דומים ביחס לעובדה ש-20 מתוך 51 חברי הפרלמנט של מפלגת החירות היו חברים בארגונים לאומניים–גרמניים.
סבסטיאן קורץ (31), ראש הממשלה הצעיר והכריזמטי, אמנם אינו מזוהה עם המגמה הלאומנית–הגרמנית, אך גם הוא ניזון מהעמדות השליליות של הציבור כלפי הפליטות וההגירה. לא ברור כלל, אם הוא יהיה חסם מפני הפופוליזם הימני. שאלה גדולה עוד יותר היא מידת יכולתה של המפלגה הסוציאל–דמוקרטית האוסטרית (SPO) להיות אופוזיציה אפקטיבית ולחסום את הגל העכור הזה.
ג'ון בונצל
וינה
