טרוריסטים חמושים מארגון "המדינה האיסלאמית של עיראק וסוריה הגדולה" (ראשי תיבות בערבית: דאע"ש), אשר התפלג מארגון אל-קאעדה, השתלטו בשבוע שעבר על העיר מוסול בצפון עיראק, שהיא העיר השנייה בגודלה במדינה ומרכז חשוב של תעשיית הנפט. בין לוחמי דאע"ש שכבשו את העיר מצויים גם כאלה שחצו את הגבול מסוריה, לאחר שהשתלטו על חלק מהגבול בין שתי המדינות. מדובר בארגון בעל תפיסת עולם פונדמנטליסטית סונית-קיצונית, אשר ביצע פשעים רבים נגד אזרחים בשטחים שכבש בסוריה.

אישה שברחה ממוסול עם בנה באחד ממחנות הפליטים שהוקמו בכורדיסטן העיראקית בתחילת השבוע (צילום: סוכנות הפליטים של האומות המאוחדות)

"הטרור מכוון נגד כולם, ללא הבדל דת, עדה או לאום", נכתב בהודעה שפרסמה הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית העיראקית ב-10 ביוני. "מטרתם של הטרוריסטים היא לשים קץ לחיים הפוליטיים בארצנו, ולהשיב אותה לרודנות ולחשכת ימי הביניים. על בני עמנו – מכל הלאומים, הדתות והעדות, וללא הבדל השקפה רעיונית – להתלכד מול הסכנה הגלומה בדאע"ש ובכוחות האזוריים והבינלאומיים העומדים מאחוריו".
כתוצאה מהמשבר, גובר בארה"ב הלחץ על הבית הלבן להגביר את משלוחי הנשק לממשלה העיראקית, בראשות נורי אל-מאליכי, וכן לשלוח את חיל האוויר האמריקאי להפציץ בעיראק. קו פעולה זה – שתומכיו נמנים עם המפלגה הרפובליקנית – מציע בעצם שיבה לדוקטרינת בוש של התערבות צבאית ישירה במזה"ת, על כל המשתמע מכך: אסון עבור העם העיראקי, אבידות לצבא האמריקאי, והוצאות צבאיות בגובה מיליארדים רבים של דולרים, שיכולים להיות מושקעים תחת זאת בפתרון המצוקות החברתיות הקשות בארה"ב עצמה.
המתחים העדתיים הקיימים כיום בעיראק הוחרפו בעקבות השימוש שעשו כוחות הכיבוש האמריקאי במדיניות של הפרד-ומשול. לאחר שארה"ב, בריטניה ובעלות בריתן כבשו את עיראק ב-2003, הן מיהרו לבחוש בפוליטיקה העיראקית, לחדד הבדלים בין סונים, שיעים וכורדים, ולעודד מתחים בין-עדתיים ובין-שבטיים. ממשלת אל-מאליכי – שהוקמה בחסות הכיבוש האמריקאי – לא פעלה להפסקת מדיניות זו, וכעת נאלצת להתמודד עם תוצאותיה. אל-מאליכי, בן העדה השיעית, הואשם לא אחת כי ממשלתו דיכאה את הסונים, אשר מהווים מיעוט בעיראק. הדבר איפשר לארגוני טרור סוניים קיצוניים, דוגמת דאע"ש, להצטייר כמגיני הסונים מול הממשלה.
כיצד ניתן להסביר את העובדה שפחות מאלף לוחמי דאע"ש הצליחו להניס 30,000 לוחמים מצבא עיראק ולכבוש את מוסול, עיר שחיים בה 1.8 מיליון תושבים? ההסבר לכך הוא שהצבא העיראקי לא הובס בקרב – אלא פשוט סירב להילחם. זו עדות לחוסר האמון שרוחשים רבים מהסונים, ביניהם גם חיילים בצבא, לממשלתו של אל-מאליכי. גם הערים ג'אלולה וסעדיה נכבשו בידי המורדים ללא קרב, לאחר שחיילי צבא עיראק נטשו את עמדותיהם.
המשבר בעיראק הוא פרי מדיניותם ההרסנית של האימפריאליזם האמריקאי ושל הריאקציה הערבית – הן העיראקים ששיתפו פעולה עם כיבוש ארצם והן המשטרים במפרץ, אשר גיבו את המלחמה בעיראק. זו המציאות שהצמיחה מתוכה כוחות דוגמת דאע"ש, אשר מהווים כיום את הסכנה העיקרית לעתידו ולביטחונו של העם העיראקי. כדי לצאת מהמשבר, אי אפשר להציע עוד מאותו הדבר. במקום מתן שירות למעצמות האימפריאליסטיות, חיוני שהעם העיראקי וכל עמי האזור ישמרו על עצמאותם, ובמקום פלגנות עדתית וכיתתיות – חיוני שיעלו על דרך של הבטחת אחדות לאומית על בסיס דמוקרטי ומתקדם.

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"