משבר הקורונה פוגע במשק הקפיטליסטי כאן, שם ובכל העולם (ר' עמודים 9-8 בגיליון השבוע של "זו הדרך"). קשה עד מאוד להעריך את עומק הפגיעה כי אנו מצויים בעיצומו של המשבר, אבל התחזיות עגומות. הדברים אמורים בייחוד בישראל, בה נוהגות הממשלות לגלגל את מחיר המשבר לעבר העובדים, הגמלאים, העצמאיים והמובטלים.
ניתן ללמוד רבות מהדוגמאות הבאות: משבר הדוט-קום בשילוב האינתיפאדה השנייה בסוף שנת 2000 והמשבר הקפיטליסטי העולמי שפרץ בקיץ של 2007. למשברים אלה היו השלכות מקומיות – בעת האינתיפאדה השנייה נקלע המשק הישראלי למיתון שנמשך כשלוש שנים. בתום תקופה זו, קיצץ שר האוצר דאז בנימין נתניהו קיצוצים עמוקים בקצבאות ובלם את עדכון שכר המינימום. במקביל העניק נתניהו הטבות מפליגות במס למעסיקים, במיוחד לגדולים שבהם.
התרחיש המסתמן כעת אינו שונה: עד עתה פוטרו רבבות עובדים, והתחזית צופה כ-200 אלף מובטלים נוספים עד סוף החודש. רבבות נוספים הוצאו לחל"ת (חופשה ללא תשלום), ועוד רבבות יושבים בבתיהם בגלל הבידוד שנכפה עליהם או בגלל השבתת מערכת החינוך. המובטלים מאונס יקבלו תשלומי חל"ת, היינו דמי אבטלה, כפי שפורט במדריך לעובד שפרסמה ההסתדרות: "הוצאה כפויה לחל"ת בשל מצב החירום מאפשרת לעובד לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, בכפוף להוראות שירות התעסוקה" (ר עמ' 5 בגיליון "זו הדרך"). בהקשר זה עולות שלוש סוגיות: גובה דמי האבטלה (הנמוכים יותר משכר העובד), משך קבלת דמי האבטלה (בישראל משך הזכאות לדמי אבטלה נמוך בהשוואה למדינות הקפיטליסטיות המתקדמות), ומה יהיו הכנסותיו של העובד בתום תקופת דמי האבטלה או לאחר שמיצה את ימי החופשה השנתית.
איגודי עובדי ההוראה, הסתדרות המורים וארגון המורים, דחו את "עיקרון החל"ת" שההסתדרות שותפה לו, ודורשים (ובצדק!) שכר מלא ללא פגיעה בזכויות הסוציאליות.
ההסתדרות, יחד עם המעסיקים (הרי זה לא עולה להם גרוש), דווקא קידמה את "עיקרון החל"ת" ואף מימשה אותו ברשת המעונות של תנועת הנשים נעמת המסונפת לה.
אך המעסיקים מרחיקים לכת. בסעיף השלישי של תוכנית הפעולה שפרסם השבוע (15.3) איגוד לשכות המסחר, אחד משני ארגוני המעסיקים הגדולים בארץ, נאמר: "יש לאפשר התאמה מהירה של מצבת כוח האדם להיקף הפעילות העסקית. עסקים הסובלים מירידה חדה בזרם ההכנסות לא יוכלו לעמוד בתשלומי שכר לעובדים המובטלים. נחוצה גמישות מהירה בהפחתה זמנית של כוח האדם לתקופה של חצי שנה. שיקול דעת של מעסיק ללא הליכי שימוע. מול זאת, העברת אותם עובדים לקבלת תשלומי ביטוח לאומי בגין אבטלה".
בניסוח מסורבל זה, מציע עו"ד אוריאל לין (שכיהן במשך שבע שנים כח"כ בסיעת הליכוד), לשנות את החוק כך שניתן יהיה לפטר עובדים "מהיום להיום". הביטוי "התאמת כוח אדם" מגדיר את המהלך. עד כה כינו המעסיקים פיטורים המוניים בצמד המילים "תוכנית התייעלות". משבר הקורונה מנפיק הגדרות חדשות!
וההסתדרות? כדרכה, ההסתדרות אינה מסוגלת או אינה רוצה להציג תוכנית אלטרנטיבית שבמרכזה האינטרסים של מעמד העובדים. ההסתדרות נגררת אחר המעסיקים ואף מקדמת מהלכים שהאינטרסים של המעסיקים עומדים במרכזם (כמו במקרה של משבר אל על, ר' עמ' 7 בגיליון "זו הדרך").
ההסתדרות חייבת לדרוש תשלום שכר מלא לעובדים שפוטרו ושיפוי מצד המדינה למעסיקים, בייחוד לקטנים ולבינוניים; לדאוג שהעובדים העצמאיים וה"פרי-לנסרים" יקבלו הבטחת הכנסה על בסיס הדיווחים לרשויות המס בשנה שעברה; ולקדם חקיקה לפיה כל מקום עבודה שייסגר יולאם ויועבר לידי עובדיו. שלושה צעדים אלה ירתיעו מעסיקים מניצול המשבר לצרכיהם. ממשלת המעבר הימנית בוודאי לא תסכים לכך, אבל דרך המאבק פתוחה בפני העובדים, במהלך המשבר או אחריו.
אפרים דוידי
