בחודש אוגוסט פרסמה רשות החברות כי בכוונתה להתניע מהלך להפרטת דואר ישראל, ולאחר מכן כינסה פגישה רחבה עם כל הגורמים המעורבים כדי להתחיל בתהליך. בפגישה לקחו חלק, בצד יו"ר ומנכ"ל הדואר, גם מנכ"לים של משרדי ממשלה, ובהם התקשורת והאוצר.

סניף דואר ישראל – בקרוב שירותיו יופרטו (צילום: זו הדרך)

לדברי הממשלה, הפרטת הדואר היא חלק מתוכנית רחבה "לשיקום החברה", הנמצאת במשבר קשה. בחודש יוני השנה החליטו שרי התקשורת והאוצר על הסכם הבראה, שבמסגרתו תעניק המדינה לדואר ישראל הלוואה בהיקף של 1.7 מיליארד שקלים, כאשר החברה מצדה תתחייב למכור נכסים ב-450 מיליון שקלים. יתר התמורה צפויה להגיע מרווחי ההנפקה וההפרטה.

הממשלה מצליחה לממש את הפרטת הדואר בצורה "חלקה" וללא התנגדות. זאת משום שבעיני רבים בציבור הישראלי נחשב הדואר שירות לא יעיל במקרה הטוב, או שירות שהסיבה לקיומו חדלה להתקיים במקרה הרע. עם זאת, שירות הדואר הוא אחד השירותים הציבוריים האחרונים שנותרו בישראל, ומלחמה על המשך קיומו היא קריטית. בטור זה אציג חמש תגובות לתהליך הפרטת הדואר.

יותר שירותים ציבוריים – פחות מתנות לטייקונים

ראשית, המדינה מעוניינת להפריט את הדואר  לאו דווקא כשירות, אלא בעיקר כנדל"ן. הממשלה נזכרה בשטחים הנרחבים שתופסים סניפי הדואר, ובעלי ההון שהיא משרתת כבר מזילים ריר נוכח המתנות שהם עתידים לקבל. המדינה ממשיכה לחלק מתנות לטייקונים במקום, רחמנא ליצלן, לנצל את השטחים לדיור הציבורי, למועדוני נוער ציבוריים או כמענה לאינספור צורכי ציבור.

שנית, ובתגובה ל"היעלמות שירותי הדואר", יש להזכיר את בנק הדואר, אשר שימש מבחינות רבות בנק ללא מטרות רווח. בנק הדואר, למשל, לא עשק את לקוחותיו בעמלות המפלצתיות שמטילים הבנקים המסחריים. כעת, כאשר סכנת ההפרטה מרחפת מעל ראשו של הדואר, לא ברור מה יעלה בגורל בנק הדואר.

שלישית, דואר הוא סמל קולקטיבי, ובולי הדואר הם אחד הסמלים המבטאים אתוס לאומי. הדבר רלבנטי גם לאלה המתנגדים לאתוס הזה – קיים ערך רב בהתאספות סביב ביטויים סמליים קולקטיביים מוסכמים. בארצות הברית ובבריטניה, מצודות הקפיטליזם הגלובלי, נתפס הדואר מאז ומעולם כסמל לאומי ופדרלי חשוב, ולכן איש אינו דורש להפריטו.

רביעית, בסיס שירותי הדואר המוסדיים כולל את האפשרות להרחיבו לשימושים שונים בשירותי תקשורת חדישים, נגישים ועממיים. ניתן לשכלל את השירותים תוך אינטגרציה של טכנולוגיות חדישות, וכך לממש את תפקיד הדואר לעמוד לשירות הציבור.

חמישית, אוצר המדינה מתנהל (כלפי חוץ) כ"משק בית". כדי לקבל אשראי ולחרוג מהוצאותיו הרגילות, זקוק האוצר ל"ביטחונות". לכן עצם האחזקה בנכסים שונים – חברות תעופה, תשתיות, רשתות, מוסדות – מעניקה לו יותר אפשרויות לגייס כסף גם כאשראי. הדבר מועיל לאוצר הן כלפי פנים ("החוב הלאומי הפנימי") הן כלפי חוץ ("החוב הלאומי החיצוני").

מחיר ההפרטה כבר נגבה – אלף עובדים הולכים הביתה עוד השנה

בספטמבר האחרון נחתמו הסדר הבראה בין החשב הכללי לדואר ישראל בהיקף של 1.7 מיליארד שקל, וכן הסכם קיבוצי חדש מול ועד העובדים של הדואר. במסגרת ההסכם הקיבוצי, יפוטרו מתוך 5,000 עובדי החברה כ-1,050 עובדים בשתי פעימות – הראשונה מהן בחודש דצמבר הקרוב.

הסכם המימון מורכב ממכירת נדל"ן של הדואר – שלו 700 סניפים ברחבי הארץ. שווי הנכסים שיימכרו מוערך ב-800 מיליון שקל. המדינה תממן גם פיטורים של 150 עובדים במסגרת הסכם שכבר נחתם ב-2020. בנוסף, תעמיד המדינה הלוואה של 400 מיליון שקל, ובמידת הצורך עוד 180 מיליון שקל, בתמורה למכירת נכסים נוספים.

יובל הלפרין

עוד בנושא: https://zoha.org.il/109892