בשבועיים האחרונים החמיר עוד יותר משבר החשמל ברצועת עזה המסב מצוקה קשה ליותר ממיליון וחצי בני אדם. במהלך תקופה זו, מקבלים תושבי הרצועה חשמל למשך שלוש–ארבע שעות ביממה בלבד. ההחמרה במצב אספקת החשמל נובעת, בין השאר, מכך שרשות החשמל ברצועה מתקשה לקנות סולר בכמויות הנדרשות לה לצורך הפעלת תחנת הכוח. הרקע לכך הוא סכסוך כספי בין הרשות הפלסטינית ברמאללה לבין ממשלת חמאס ברצועת עזה, בנוגע לתשלום מסי הדלק שמטילה ישראל.
לדברי בצלם "יתכן כי הפתרון לסכסוך זה קרוב, ואולם המשבר הנוכחי הוא רק ביטוי קיצוני למציאות מתמשכת ברצועת עזה, שבה התושבים לא מקבלים אספקת חשמל סדירה מזה שנים ארוכות והפסקות חשמל ממושכות הן עניין יומיומי. כך, גם אם יוסדר הסכסוך הנוכחי בין הרשות לחמאס, תושבי הרצועה עדיין לא יוכלו ליהנות מזכות בסיסית שנתפסת, בוודאי בעולם הראשון במאה ה-21, כמובנת מאליה: אספקת חשמל סדירה."
החשמל ברצועת עזה מגיע משלושה מקורות: מישראל, ממצרים ומתחנת הכוח של עזה. בשנת 2006 הפציצה ישראל את התחנה ומאז היא מסוגלת לספק רק כמחצית מכושר הייצור המלא שלה. תחנת הכוח מתקשה לתפקד גם בשל קשיים כלכליים, ובהם אי הסכמות בין הרשויות ברצועה וברמאללה לגבי מימון הסולר וקושי של הרשויות לגבות תשלום עבור החשמל מתושבי הרצועה, המתקשים לעמוד במחירו. קשיים אלה הוחמרו מאז יולי 2013, אז סגרה מצרים את המנהרות מתחת לגבול שבינה לבין הרצועה ומאז נאלצת תחנת הכוח לקנות דלק מישראל בלבד, במחיר הגבוה פי שלושה ממחיר הדלק המצרי.
להעדר האספקה הסדירה של חשמל תוצאות הרסניות: הפסקות החשמל השגרתיות פוגעות בציוד הרפואי ובתי החולים נאלצים להסתמך על גנרטורים ולצמצם את השירותים שהם נותנים – כולל דחיית ניתוחים לא דחופים ושחרור מוקדם של חולים. האספקה הלא סדירה של חשמל מונעת גם הפעלה סדירה של משאבות מים ובארות, דבר הפוגע במוסדות ציבור ובאספקת המים לבתים, שצומצמה באופן משמעותי. לכן, התושבים נאלצים להסתמך על ספקי מים פרטיים, המספקים מים באיכות ירודה יותר. מפעלים לטיהור שפכים מתקשים לתפקד ולכן קיצרו את מחזורי הטיפול, ומי שפכים מוזרמים אל הים כשהם מטוהרים חלקית בלבד.
מעבר לכך, הפסקות החשמל פוגעות ביכולתם של תושבי הרצועה לנהל שגרת חיים סבירה, בעולם בו ההסתמכות על אספקת חשמל סדירה היא זכות בסיסית. הפסקות החשמל אינן מאפשרות שימוש שגרתי במכונות כביסה, במקררים, בדודים לחימום מים ועוד ועוד. כל אלה – המהווים חלק בלתי נפרד מחייהם של מיליארדי אנשים בעולם, כולל כאלה הגרים ק"מ ספורים מתושבי רצועת עזה – ניתנים לשימוש רק בשעות הספורות שבהן אספקת החשמל זמינה.
לדברי בצלם, ישראל הממשיכה לשלוט במתרחש ברצועת עזה מבחוץ גם לאחר תכנית ההתנתקות, נושאת בחלק משמעותי מהאחריות למציאות זו: "ישראל מונעת את שיקום תחנת החשמל, שאותה הפציצה בשנת 2006. בכך, מונעת ישראל מהתחנה לתפקד במלוא התפוקה האפשרית שלה; ישראל מחייבת את תושבי הרצועה לקנות דלק ממנה בלבד במחיר זהה לזה שמשלמים בתוך גבולות ישראל. בשל הפער העצום בין כלכלתן של הגדה והרצועה לכלכלת ישראל, הרשויות והתושבים מתקשים לעמוד במחיר זה ולקנות את כמויות הסולר הנדרשות להם; ישראל מעכבת או מונעת תיקון של תקלות ברשת החשמל ומטילה הגבלות על הכנסת חלפים לרצועה ועל שיפוץ תשתיות שנפגעו בהפגזות של ישראל ברצועה וישראל גם מונעת שדרוג של המערכות המיושנות".
מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב מרדכי, מיהר להתנער מכל אחריות למשבר החשמל הנוכחי והטיל את האשמה כולה על שלטון חמאס ברצועה. לדבריו, מנהיגי חמאס משתמשים בכספים שהם גובים עבור החשמל לצורך אינטרסים אישיים שלהם וציוד צבאי והוסיף כי "במנהרות לא מתנתק החשמל". ואולם, העדר אספקה סדירה של חשמל ברצועת עזה הוא בעיקר תוצאה ישירה של מדיניות מוצהרת של ישראל, שהשנה ימלאו עשור למצור אותו הטילה על הרצועה. ברצותה, תשנה ישראל מדיניות זו ותשפר משמעותית את איכות חייהם של התושבים. ברצותה – תמשיך במדיניות אכזרית זו, שלא ניתן להצדיקה.
