בשעות הצהריים (שישי) נערך במוזיאוני בת ים – מובי המושב הראשון של כנס מרקס העשירים המציין מאה שנה לפרסום ספרו של המהפכן הרוסי ולדימיר לנין "האימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם". הכנס יימשך מחר (שבת) החל מהשעה 14:00 בגדה השמאלית, בתל–אביב.
עטיפת התקליט של ההרכב הצ'יליאני קילאפיון העם המאוחד לעולם לא יובס
המושב שנערך היום, בהנחיית נסים ברכה, נפתח בהרצאתו של עמיר לקח אביבי: "העם המאוחד לעולם לא יובס – גלגולו של שיר אנטי–אימפריאליסטי מצ'ילה". ביוני 1973 הולחן הוקלט והתפרסם השיר הצ'יליאני "העם המאוחד לעולם לא יובס". את הלחן כתב המלחין והפסנתרן הצ'יליאני סרחיו אורטגה והמילים נכתבו על ידי מספר אמנים ומוסיקאים צ'יליאנים שהיו מתומכי ממשלתו הסוציאליסטית של סלבדור איינדה, והושפעו מהקריאה "העם המאוחד לעולם לא יובס" שהביעה את ההתנגדות להתערבות החיצונית של הממשל האמריקאי בצ'ילה. לשיר נודעה השפעה רבה בתוך צ'ילה בתקופת הדיקטטורה של פינושה, ומחוץ לצ'ילה במאבקים שונים ברחבי העולם.
בהרצאה הציג לקח אביבי את הרקע ההיסטורי–פוליטי לכתיבת השיר ולפרסומו – ניצחונה של חזית השמאל "האחדות העממית" ומנהיגה איינדה בבחירות שנערכו בצ'ילה ב-1970, השינויים המתקדמים והמהפכניים שערכה ממשלה זו, ההתערבות החיצונית של הממשל האמריקאי וגופי הביון שלו בתוך הנעשה בחברה הצ'יליאנית, תוך ערעור ופירור המרקם החברתי–כלכלי שלה. פעילויות שהגיעו לשיא בהפיכה שנערכה בספטמבר 1973 והעלתה לשלטון את הגנרל אוגוסטו פינושה.
לקח אביבי סיפר על תנועת "השיר החדש", אליה משתייך גם השיר, תנועה שנפוצה במדינות אמריקה הלטינית בשנות ה-60 וה-70 ושילבה את המוסיקה העממית–מקומית בתפיסות חברתיות מתקדמות ושאיפה לצדק ולשוויון. יצוין שגם במאבקים נוספים בעולם שיחק השיר הצ'יליאני תפקיד חשוב: למשל המהפכה האיראנית, המאבקים כנגד המדיניות הקפיטליסטית ביוון ובספרד לאחר משבר 2008 ועוד. לדבריו הקריאה המפורסמת אף התגלגלה לקריאות להפלת המשטר בתוניס ובכלל במהפכות בעולם הערבי, ומשם אף לישראל בדמות הקריאה "העם דורש צדק חברתי". לבסוף, הציג לקח אביבי את אחת היצירות החשובות במחצית השנייה של המאה ה-20 לפסנתר: 36 וריאציות שנכתבו על השיר של המלחין האמריקאי פרדריק ז'בסקי ב-1975, מתוך סולידריות למאבקו של העם הצ'יליאני. מדובר ביצירה מהפכנית בכתיבה לפסנתר, במחויבותה הפוליטית, ברב–סגנוניות שלה ובטיפולה בנושא, תוך שילוב ציטוטים רבים מיצירות אחרות ומשירי מאבק שונים.
לאחר מכן, ד"ר דבורה אדן ופרופ' רחל הרץ–לזרוביץ התייחסו על מעמדם של נשים וערבים בכנסים אקדמיים בישראל. החוקרות בדקו את השתתפותם של נשים וערבים בכנסים אקדמיים בישראל, כמקרה בוחן של מצב שתי קבוצות אלה באקדמיה. נשים וגברים סובלים מהדרה ושוליות באקדמיה: נשים מהוות 26% מהסגל וערבים מהווים 3% מהסגל. על פי הממצאים נשים וערבים משתתפים יותר כמרצים בנושאים שנתפסים כפחות חשובים בסדר היום החברתי בישראל. ועוד: "יש הדרה כפולה של נשים וערבים. הדרה שנובעת מחלוקת העבודה המגדרית והלאומית בחברה, בנוסף להדרה שנובעת מהאתוס המיליטריסטי בישראל. כנסים אקדמיים בישראל משקפים ומשעתקים את האידיאולוגיה ההגמונית, ומונעים מנשים והמיעוט הלאומי הערבי להשפיע על סדר היום ואולי להפיץ קאונטר–הגמוניה".
על גלובליזציה ואימפריאליזם תרבותי – המקרה של פוקימון והלו קיטי, שוחחה ד"ר ארנת טורין. "אלו שתי תופעות שהמקור שלהם הוא יפני, והתהליך של ההתפשטות כלל את ארצות הברית כמתגברת, כמו מיקרופון. אבל, מה שאפשר לראות, זה ביזור של כוח תרבותי, זה הצד הגלובלי. הצד האימפריאליסטי הוא כמובן השתלטות על התרבות ודחיקת תרבות מקומית", אמרה. בהרצאתו, האדריכל נתי רותם דיבר על קונפליקט שהחל בשנות השישים של המאה ה-20. מדובר במרד של השמאל העקבי נגד רעיון העיר התאגידית.
יצוין שלקראת הכנס אתר "הגדה השמאלית" פרסם את ספרו של לנין במלואו ובשני חלקים.
התרגום לעברית הופיע בשנת 1952 בהוצאת ספרית הפועלים ואזל במהרה. בחלקו הראשון של הספר: הקדמה להוצאה הרוסית, הקדמה להוצאה הצרפתית והגרמנית, ריכוז הייצור והמונופולים, הבנקים ותפקידם החדש, הקפיטל הפיננסי והאוליגרכיה הפיננסית. בחלק השני פורסמו הפרקים: יצוא ההון, חלוקת העולם בין בריתות הקפיטליסטים, חלוקת העולם בין המעצמות הגדולות, האימפריאליזם כשלב מיוחד בקפיטליזם, הטפילות של הקפיטליזם ורקבונו, ביקורת האימפריאליזם ומקומו של האימפריאליזם בהיסטוריה.
המהדורה המקוונת של ספרו של לנין ופרטים על הצפוי מחר (שבת) בכנס מרקס העשירי:
כנס מרקס העשירי בפייסבוק:
