בית המשפט אסר אתמול (חמישי) לפרסם מסמכים על הקשרים בין ישראל לדיקטטורה הצבאית בארגנטינה. השופטת אסתר נחליאלי חיאט החליטה לדחות את העתירה שהוגשה על ידי קבוצה של ישראלים ממוצא ארגנטיני בנימוק כי "חשיפת המסמכים של משרד הביטחון תפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה".
הפגנה של התנועה היהודית למען זכויות אדם בשנת 1983 במרכז בואנוס איירס בדרישה לברר מה עלה בגורל 30 אלף ה"נעדרים" (צילום: "נואבה פרסנסיה")
לעתירה צורפו ראיות מוצקות לקשרים הביטחוניים של משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל עם החונטה בארגנטינה, במסמכים רשמיים של משרד החוץ ושל ארה"ב, אשר מרוקנות מתוכן כל טענה ל"חשש" מפגיעה ביחסי החוץ ובביטחון המדינה, אם ייחשפו המסמכים שאיתר משרד הביטחון. העותרים סבורים כי בחלוף 43 שנים מההפיכה הרצחנית ששינתה את חייהם וחיי רבים אחרים לעד, הגיעה העת שמדינת ישראל תצטרף למדינות רבות אחרות ותחשוף את כל המידע הנמצא ברשותה לגבי הקשר שלה עם החונטה.
העתירה הוגשה על ידי עו"ד איתי מק יחד עם ג'סיקה נפומנש (נבו), פדרו גולדפרב, פרנסיסקו טולצ'ינסקי, אריאל נייזנה, ד"ר אפרים דוידי, נורה גרינברג, ד"ר גרציאלה קורס כרמון, קלאודיו קוגון, מרכוס וינשטין, ונדה קלרה בורזני וינשטין, ד"ר יהודית רוזה דימנט, פרופ' לב גרינברג, ד"ר ג'וליה רסניק, משה רוזן ושלמה סלוצקי – אזרחי ישראל וארגנטינה, אשר בזמן החונטה חלקם חיו בישראל וחלקם בארגנטינה, ובני משפחתם או חבריהם נעצרו, עונו, נרצחו והועלמו. עתירת חופש מידע הוגשה במארס האחרון בבית המשפט המחוזי בתל–אביב בדרישה לחשוף את המסמכים שאותרו במשרד הביטחון בעניין הקשר הביטחוני והדיפלומטי עם החונטה בארגנטינה, בין השנים 1983-1976.
בין 30 אלף ה"נעדרים" שנרצחו על ידי אנשי צבא: בנם של ונדה ומרכוס וינשטין, מאורסיו, היה תלמיד בית ספר בעת שנחטף. ביום ב-18 באפריל 1978 קבוצה של חמושים נכנסו לבית המשפחה ושאלו עליו. מכיוון שבאותו ערב הוא היה במרפאה של אביו במרכז העיר, אביו אולץ להוביל אותם לשם באיומי אקדח. לאחר שמאוריסיו נעצר אביו הוחזר לביתו. מעדויות שונות מאנשי צבא זוטרים נודע שמאוריסיו הוחזק במחנה המעצר "אל וזוביו". על פי אחד העדים, מאוריסיו "הועבר" (הוצא להורג) ב-23 בספטמבר אותה שנה. ההורים פנו לרשויות שונות בארגנטינה, לקהילה היהודית המקומית, לגורמים בין–לאומיים ולמדינת ישראל, תוך ציון שמרכוס היה אזרח ישראלי ששירת בצה"ל כרופא וגם מאוריסיו גם היה אזרח ישראלי, אך ללא הועיל.
לדברי עו"ד מק "אין מחלוקת כי החונטה הצבאית בארגנטינה וכוחות הביטחון שלה ביצעו פשעים נגד האנושות והפרות חמורות ביותר של זכויות אדם, בתוך ארגנטינה ומחוץ לה. בפשעים ובעינויים השתתפו כל זרועות הביטחון והמודיעין הארגנטינאיות. העינויים ההמוניים והרציחות נמשכו לאורך כל שמונה שנות החונטה".
בזמן החונטה הופעלו כ-340 מתקני מעצר סודיים ומחוץ לחוק, אשר היו חשאיים כלפי הציבור הרחב ומרבית משפחות העצורים. מתקנים סודיים אלה פעלו במבנים אזרחיים, מוסדות משטרה, בבסיסים ובבניינים של זרועות הביטחון (חיל האוויר, חיל הים והצבא), שהוכשרו למטרה זו. עו"ד מק הדגיש ש"בארגנטינה מתגוררת אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מחוץ למדינת ישראל. אחד מן ההיבטים הייחודיים של החונטה בארגנטינה, היה הממד האנטישמי של הדיכוי. בכוחות הביטחון של החונטה נמצאו אנטישמים רבים וגם ניאו–נאצים. החונטה אפשרה ביטויים ופרסומים אנטישמיים ומעולם לא גינתה אותם בפומבי במפורש. יהודים ויהודיות רבים שנעצרו ועונו, העידו על 'היחס המיוחד' לו זכו וההתייחסויות האנטישמיות מצד מי שעינה אותם. משרדי החוץ והביטחון ומדינת ישראל המשיכו לאשר מכירות נשק וייצוא ביטחוני לחונטה בארגנטינה, אף שידעו כי יש יהודים ויהודיות רבות שנחטפו, עונו והועלמו, וכי היו בכוחות הביטחון של החונטה אנטישמים וניאו–נאצים רבים".
