כ-3,000 אלף בני אדם, ישראלים ופלסטינים, השתתפו ביום שלישי בטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני שנערך במרכז הירידים בתל אביב, זו השנה העשירית. בין הנוכחים היו משפחות פלסטיניות וישראליות, ששכלו את יקיריהן בעקבות הכיבוש והסכסוך הממושכים. הטקס, אורגן על ידי "לוחמים לשלום" ו"פורום המשפחות השכולות". זאת, למרות קריאת המתנחלים של ועד מתיישבי השומרון לשר הביטחון משה יעלון שלא לאפשר השתתפות פלסטינים באירוע.
ערב זיכרון ישראלי-פלסטיני בתל-אביב (צילום: לוחמים לשלום)
למרות הכרזת ועד מתיישבי השומרון כי יערכו טקס בסמוך למקום, רק שמונה פעילי ימין עמדו מעבר לכביש במחאה על קיום הטקס, והטקס כולו עבר ללא עימותים. ג'מיל קסאס, תושב מחנה הפליטים דהיישה, ומיטל לוקהוף, שניהם פעילים ב"לוחמים לשלום", הנחו את הטקס, שהועבר בעברית ובערבית. "כל מי שאיבד או לא איבד, צריך להיות כאן כדי לחסוך את ההרוג הבא, את השהיד הבא", קראה הנואמת הראשונה, איריס שגב, שבנה נמרוד נהרג במלחמת לבנון. יסמין איכלאס אישתאיה, תושבת הכפר הפלסטיני סאלם שאביה נרצח על ידי מתנחל בשנת 2004, עלתה לבמה אחריה, וסיפרה על הרגשות שהציפו אותה לאחר מות אביה, ולאחר שהנאשם שוחרר למעצר בית ונמלט מהמדינה.
ד"ר יעלה רענן, פעילת מק"י ותושבת אחד היישובים בעוטף עזה ששכלה את אחיה ברק באחת במלחמת לבנון הראשונה תיארה את רגשותיה בכל הקשור למאבק בין הצדדים. "בחוג בית במסגרת 'נשים עושות שלום' אמרו עליי שאני נס – איך ייתכן שאדם ממשיך להחזיק ברצון לשלום כשהוא חווה כך מלחמה. ואני חושבת – איך אדם יכול לחוות כך מלחמה ולא לזעוק לשלום? אני לא אחזור לימי הזיכרון בערד. את מקומי אני מוצאת כאן, אתכם, עם אנשים שמתעקשים יחד לייצר עולם אחר". אחרון הנואמים היה מאזן פראג', ממחנה הפליטים דהיישה. לדבריו, כמי שגדל כפליט וכבר בגיל 15 הצטרף למאבק נגד הכיבוש וישב בכלא, השינוי בתפיסתו הגיע דווקא לאחר שאביו נהרג מאש צה"ל בשנת 2002. "הייתי במאבק פנימי, רגשי ונפשי במשך יותר משנתיים. אך לאחר מכן מצאתי את עצמי מוזמן לשבת עם משפחות ישראליות שכולות. היה לי מוזר מאוד ללכת ולשבת איתם, כי כל חיי הכרתי ישראלים כמתנחלים, חיילים או אנשי מודיעין", אמר. "לא הכרתי תמונה אחרת של ישראלים, אך החלטתי ללכת למפגש וגיליתי תמונה חדשה שלא הכרתי מקודם". "מאותו רגע התחלתי מסע של פיוס עם עצמי, לצד ההיכרות עם האחר", סיפר. "המסע היותר עמוק הוא השותפות בכאב והסבל, אפילו אם סיבות הסבל שלנו שונות. מאז ועד היום, הקדשתי את חיי למען השליחות הקדושה הזו שזורעת בנו תקווה אפילו כשכל מה שיש מסביב דוחף לייאוש. עוד לא אבדה תקוותנו". יצוין שבמהלך הטקס שודרו דברי תמיכה מפי הארכיבישוף דזמונד טוטו, חתן פרס נובל לשלום. לדבריו, "השינוי אפשרי, כפי שמלמד אותנו ניסיוננו בדרום אפריקה. אתם יכולים לחולל שינוי גם בישראל ובפלסטין. אני מברך אתכם על חלקכם ביוזמה האמיצה והחשובה הזו".
בטקס של "יש גבול", בו השתתפו מאות, ושנערך אמש (רביעי) ברחבת בנק ישראל מול משרד ראש הממשלה בירושלים, במקום בו נרצח פעיל השלום אמיל גרינצוויג, הדליקו משואות: מנאל אטרש (אדם ללא גבולות), יפעת הלל (עמותת הגר לחינוך יהודי-ערבי לשוויון), עאטף חטיב (עמותת הגר לחינוך יהודי-ערבי לשוויון), גבריהווט טקלה (המוקד לפליטים ולמהגרים), לילי טראובמן (פעילה פוליטית), נעמה מישר (במקום – מתכננים למען זכויות תכנון), איתי מק (פעיל זכויות אדם), גדעון ספירו (יש גבול), איתן עמיר (אדם ללא גבולות), אוריאל פררה (סרבן כיבוש שישב תקופה ארוכה במאסר) ואלן קוחלי (המוקד לפליטים ולמהגרים). לווה את הטקס: דני אמיר.
פעיל השלום הוותיק ספירו אמר "2015 היא שנת ה-80 לחיי ואני מביט לאחור בסיפוק ובזעם; סיפוק על פעילותי רבת השנים וזעם על שלא הצלחתי להביס את ממלכת הכיבוש. אני מוסר את הלפיד לילדיי, נכדותיי ובת זוגי, בתקווה כי ייאותו לקבלו. עוד רבה המלאכה להבסת כוחות האופל של הפשיזם הישראלי. בעשרות שנות פעילותי פגשתי אנשים נפלאים, ערבים יהודים ובני לאומים מכל קצווי כדור הארץ, כולם חפצי שלום ושוויון. אנחנו כאן לא לבד". עוד הוא אמר "אני מדליק את המשואה לכבודם של הגמלאיות והגמלאים שלא נותנים למכאובים לשתקם וממשיכים להשתתף, כל אחד לפי יכולתו, במאבק למען ישראל של כל אזרחיה, ולכבודו של מרדכי ואנונו שממשלת ישראל ממשיכה להתעלל בו. אם חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל יתממש ניפגש לפגישת מחזור בעוד מאה או מאתיים שנים, נקווה שיהיו אלה ימים טובים יותר". לילי טראובמן העלתה את זכרו של אביה, פעיל שמאל צ'יליאני, ש"נעדר" ונרצח בעת שלטון הגנרלים הפרו-אמריקאי בצ'ילה.
כמו כן, 11 משואות הודלקו אמש בטקס אלטרנטיבי שהתקיים לראשונה בגליל. הטקס נולד בהשראת טקס המשואות האלטרנטיבי שמקיימת תנועת "יש גבול" בירושלים, אך הוא אינו קשור אליו ישירות. הוא בא מתוך צורך של נשים בגליל לגשר על פערים ולחיות קרוב יותר אלה לאלה. הקהל שהגיע עמד מול 11 משואות דולקות, שכבו בזו אחר זו מול עיניו. משואה אחת סימלה את פחד ונדלקה מחדש כדי לסמל את אומץ, המשואות הבאות היו הכיבוש והחופש, הגזענות והקבלה, האפליה וחשיפת שוויון ועוד.
11 מדליקות ומדליקי המשואות עלו לבמה, כולם תושבי הצפון שנבחרו כ"אנשי הגליל שפועלים ביומיום ליצירת חברה שוויונית וטובה יותר". ביניהם יהיו נציגות מהפורום הגלילי לשוויון אזרחי ומאבק בגזענות, פעיל משכונת ראמיה שליד כרמיאל, אשה שעובדת עם נערות יהודיות ופלסטינאיות, זוג שמקיים קייטנות משותפות לילדים יהודים וערבים, נרקומנית לשעבר, נכה ועיוורת, שעובדת היום עם בני נוער נרקומנים בנהריה, בני נוער של "בראשית לשלום", נציגות מ"נשים עושות שלום" וגם אמירם גולדין, פעיל שלום ותיק, ששכל את בנו. "לא באנו לפאר, אלא לשנות", הסבירה מאיה בולצמן, ממארגנות הטקס. "התפארת היחידה שאני מאמינה בה היא אותם אנשים שעושים ביומיום עבודה למען חברה יותר צודקת. מה רוצים להגיד בטקסים הממלכתיים, שהכל בסדר? כולם יודעים שזה לא נכון ושיש עוד הרבה לתקן. לרבות מהנשים שחיות ביישובים הקטנים בגליל אין מקומות עבודה בגלל גזענות ובגלל סיבות פרוזאיות, כמו מערכת תחבורה ציבורית גרועה ומחסור בתאורת רחוב".
הטקס מתקיים במקום בשם "מבסוטה", שהושק ביום האישה הבינלאומי, בחודש מארס. ייעודו – להפגיש את פעילי השינוי בחברה, לחבר ביניהם ולהציב את הנשים כמובילות שינוי חברתי. היזמיות של המקום ושל הטקס הן מאיה בולצמן, תושבת כפר ורדים, וכנרת גולן הוז ממצפה אבירים. חברותיהן בצוות ההיגוי: פיירוז בכריה יאסין, מעראבה, נאדיה חמדאן, מיאנוח, ורימא חורי, מפסוטה.
סרטון של טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני שנערך במרכז הירידים בתל אביב (85 דקות):
