החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) והמפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) יפגינו ביום שני, 5 ביוני, במלאות 50 שנה לכיבוש על ידי ישראל של השטחים הפלסטינים, רמת הגולן, סיני, רוצעת עזה ומזרח ירושלים.
לקראת האירוע, תפרסם המפלגה הקומוניסטית גילוי דעת (שיפורסם בשבועון "זו הדרך" הקרוב ובאתר מק"י) המתחיל כך: "במלחמת יוני 1967 ויובל השנים שחלפו מאז היו וממשיכים להיות קו פרשת מים פוליטי ורעיוני בחברה הישראלית. מול פשעי הכיבוש והמלחמות התכופות, הגובים מחיר אנושי וחברתי כבד, ממשיכים שוחרי השלום והדמוקרטיה במערכה לסיום הכיבוש ולמען הפיכת קווי ה-4 ביוני 1967 לגבול של שלום בין שתי מדינות עצמאיות – ישראל ופלסטין, ולמען שתי בירות בירושלים. לפני 50 שנה, הייתה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) המפלגה היחידה שהתנגדה למלחמה מהרגע בו פרצה ותבעה להפסיקה ולהחזיר את צה"ל מיד לקווי שביתת הנשק. המלחמה עצמה, כמו גם כל המלחמות שנוהלו אחריה, לא הובאה לאישור הכנסת, אך ב-5 ביוני 1967 עצמו דנה הכנסת בהצעות חוק ממשלתיות בדבר הטלת מסים למימון המלחמה. חברי סיעת מק"י היו היחידים שנאמו והצביעו נגד המסים והמלחמה, בעוד שיתר המפלגות תמכו כולן במלחמה ובממשלת "הליכוד הלאומי" בראשות לוי אשכול (המערך) שחוזקה לקראת המלחמה במנחם בגין (גח"ל)".
כמו כן, בהתייצבה בהחלטיות מול אופוריית הניצחון הצבאי, הייתה מק"י המפלגה הראשונה שחשפה את פשעי המלחמה; השתמשה במושגים "כיבוש", "שטחים כבושים" ו"גירוש תושבים"; והתריעה שהמלחמה תמיט אסון על ישראל ותחזק את השוביניזם והריאקציה. הממשלה מצידה ניסתה להשתיק את ההתנגדות העקבית לכיבוש באמצעות גל מעצרים מינהליים של עשרות מנהיגים של מק"י ושל הנוער הקומוניסטי וליבוי הסתה אנטי–קומוניסטית. המעצרים וההסתה ביטאו באופן מוחשי את הסכנה לזכויות האזרח בישראל ולסדרי שלטון דמוקרטיים הטמונה בכיבוש. המלחמה והכיבוש ביוני 1967 חשפו שוב את עומק הפער הרעיוני–פוליטי בין מק"י לבין המפלגות הציוניות לגווניהן השונים, לרבות הח"כים הערבים, לווייני המערך, שכיהנו אז בכנסת. בגילוי הדעת שפרסמה ביום פרוץ המלחמה, נוסף לתביעה להפסיק את המלחמה ולהסיג את צה"ל מהשטחים שנכבשו במהלכה הדגישה הלשכה הפוליטית של מק"י כי 'את כל השאלות השנויות במחלוקת יש לפתור אם ורק בדרכי שלום, על בסיס הכרה הדדית בזכויות עם ישראל והעם הערבי הפלסטיני'".
עוד נכתב במנשר ש למק"י שב-50 השנים שחלפו מאז יוני 1967, "ליוותה מק"י את ההכרה העקרונית בזכויות העמים בניסוח יצירתי של פתרונות המתחשבים בתנאים המקומיים והעולמיים ובהחלטות של מוסדות האו"ם. ניסוחים של מק"י – נסיגה מכל השטחים שנכבשו ביוני 1967 ופירוק ההתנחלויות, מדינה פלסטינית בצד ישראל, ירושלים המזרחית בירת פלסטין וירושלים המערבית בירת ישראל, הכרה באש"ף כנציג העם הפלסטיני, משא ומתן לשלום עמו, פתרון צודק לשאלת הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטות האו"ם, נסיגה ישראלית מרמת הגולן הסורית ומחוות שאבעה הלבנוניות – רכשו בהדרגה תמיכה מצד חוגים ומפלגות בישראל ובאים לידי ביטוי בעמדות של מרבית מדינות העולם ובהחלטות האו"ם". ועוד "מאבקו של העם הפלסטיני נגד הכיבוש ולהקמת מדינתו העצמאית בקווי ה-4 ביוני 1967 זוכה בתמיכה בינלאומית רחבה. אולם בפועל נמשכים הכיבוש, ההתנחלויות, הנישול, הריסת הבתים, הדיכוי האלים והרצחני, מעצרים ומאסרים ושלילת זכויות אזרח בסיסיות. ברורה לחוגים לא מעטים בישראל גם תרומת הכיבוש הנמשך למלחמות החוזרות, להעמקת הקיטוב החברתי בישראל, לכרסום השיטתי בחירויות האזרח ובמשטר הדמוקרטי, להחרפת גילויי הגזענות והפאשיזם, ולהישארות הליכוד ושותפיו בימין בשלטון".
מחד"ש נמסר ש"בשנה ה-50 – מאבק משותף לסיום הכיבוש, נקיים הפגנה יהודית–ערבית למען שלום צודק". כאמור, ההפגנה תתקיים בחיפה, ביום שני 5 ביוני, בשעה 21:30 התכנסות בכיכר פאריס וצעדה למושבה הגרמנית.
האירוע בפייסבוק:
