לפני 20 שנה, במאי 2000, יצאו אחרוני חיילי צה"ל מהשטח הכבוש בדרום לבנון. כך הגיעו לסופם מלחמה וכיבוש שאין להם שם רשמי או אלבומי ניצחון. המלחמה נגד הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) והכוחות המתקדמים בלבנון, שהחלה בפלישה ביוני 1982, הפכה לכיבוש של דרום לבנון מאז הנסיגה מהרי השוף בספטמבר 1983. כעבור שנתיים, ביוני 1985, כבשה ישראל את כל השטח עד לנהר האוואלי והקימה את מה שהוגדר רשמית כ"רצועת הביטחון" – זו שקיומה נמשך עד לנסיגה כעבור 15 שנה.

הפעילה הקומוניסטית סוהא בשארה בביקור בכלא אל-חיאם לאחר נסיגת צה"ל מלבנון (צילום: הומניטה)

על פי הערכות, במהלך המלחמה והכיבוש שבעקבותיה נהרגו כ-30 אלף פלסטינים, לבנונים וסורים – מחציתם אזרחים. לפי הנתונים הישראליים הרשמיים, בין יוני 1982 ליוני 1985 נהרגו בלבנון 657 חיילים, ובין 1985 ל-2000 נהרגו 559 נוספים.

צה"ל ושירותי הביטחון גייסו שכירי חרב שכונו צד"ל – צבא דרום לבנון. צד"ל הקים את הכלא אל-חיאם, אותו ניהלו במשותף השב"כ וצד"ל ושהו בו דרך קבע כ-100 עצירות ועצירים. האסירה המפורסמת ביותר בכלא הייתה הפעילה הקומוניסטית הצעירה סוהא בשארה, זו שניסתה להתנקש במפקד צד"ל אנטואן לחאד ונפלה קורבן לעינויים קשים. עם שחרורה, פרסמה בשארה ספר זיכרונות, שתורגם לכמה שפות. בזיכרונותיה של בשארה מתבלטת דמותו של מפקד הכלא עאמר אל-פאחורי. במסגרת הנסיגה הישראלית, הגיע אל-פאחורי לישראל, וכעבור זמן מה עזב לארה"ב ואף קיבל אזרחות אמריקאית.

אזרח אמריקאי שמור היטב

במשך שנים ניסו ניצולי כלא חיאם לשים את ידם על המשת"פ האכזרי. הוא היה מבוקש בארצו בגין פשעים, אך למרות זאת הגיח בביירות בספטמבר האחרון. אל-פאחורי טען שהנשיא מישל עאון התיר לאנשי צד"ל לחזור למולדתם ושקיבל הבטחות אישיות מבכירים בלבנון שלא יועמד לדין.

אל-פאחורי אמנם נעצר כדי לעמוד לדין על פשעיו. אלא שהשגרירות ומשרד החוץ של ארצות הברית הפעילו לחצים כבדים על ממשלת לבנון לשחררו. בין היתר איים הממשל כי יקפיא את הסיוע לצבא לבנון, שהיקפו יותר מ-100 מיליון דולר לשנה.

בעיצומו של משבר הקורונה, הורה במפתיע בית המשפט הצבאי על שחרורו של אל-פאחורי. ב-19 במארס נחת מסוק צבאי אמריקאי בשטח השגרירות של ארה"ב בביירות, כדי להטיס את אל־פאחורי לביתו שבניו המפשייר. "מי נתן למסוק אמריקאי אישור לנחות בביירות? כיצד שותקת הממשלה נוכח הפרה בוטה כל כך של הריבונות הלבנונית, וכיצד נחת המסוק כשכל שדות התעופה של לבנון סגורים בגלל הקורונה?" — תבעה לדעת המפלגה הקומוניסטית הלבנונית אך לא זכתה במענה.

מרכז העינויים בשליטת צה"ל

יצוין שבשבוע שעבר הוגשה לצה"ל, באמצעות עו"ד איתי מק ובמסגרת בקשה לחופש מידע, דרישה לחשוף את תיעוד העינויים בכלא אל-חיאם. משנת 1985 ועד לנסיגת צה"ל מלבנון, במאי 2000, שימש כלא אל-חיאם מרכז מעצר, חקירות ועינויים של צד"ל. למרות שלצה"ל הייתה שליטה אפקטיבית בדרום לבנון ועל צד"ל, התנערו מדינת ישראל וצה"ל במשך השנים מכל אחריות למה שהתרחש באל-חיאם.

העמדה הרשמית היא שקר מוחלט. עדויות שאסף ארגון זכויות האדם הבינלאומי אמנסטי, ותצהיר של הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, שצורף לתגובת המדינה לעתירה שהגישו במארס 1999 האגודה לזכויות האזרח והמוקד להגנת הפרט, מלמדות: מדינת ישראל העניקה לצד"ל עשרות מיליוני דולרים מדי שנה; צה"ל סייע לצד"ל בנשק, בתחזוקה ובהכשרת חיילים; צד"ל הפסיק את ביקורי הצלב האדום וביקורי המשפחות בכלא אל-חיאם לפי דרישת ישראל, כאמצעי לחץ להחזרת גופתו של חייל ישראלי; צד"ל שיחרר עצורים מכלא אל-חיאם, לבקשת ישראל, במסגרת עסקה שהובילה להחזרת גופתו של החייל; אנשי שב"כ וצה"ל לקחו חלק פעיל בחקירות באל-חיאם, וסייעו לאנשי צד"ל בהנחיה מקצועית ובהדרכה; ישראל מימנה שיפוצים בכלא; ואת משכורות הסוהרים והחוקרים בכלא שילמה ישראל.

לפי עדויות שאסף אמנסטי, ואשר פורסמו בדו"חות בשנים 1992 ו-1997, העינויים בכלא כללו: מכות חשמל (כולל באיברי המין של העצירים); עינויים של קרובי משפחה כדי לגרום לעצירים להודות; תליה של העצירים; בידוד ממושך בתאים זעירים; הצלפה באמצעות חוטי חשמל; מניעת מזון; החזקה של העצירים בעירום; החזקה ממושכת עם כיסוי ראש; שפיכת מים קרים או חמים על גוף העצירים, ועוד.

לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון, היה הכלא למוזיאון ובלבנון הוקמו ארגונים של קורבנות העינויים. עם העצורים במקום נמנו, נוסף לאנשי חיזבאללה והארגונים הפלסטיניים המזוינים, גם קומוניסטים, אנשי שמאל, וסתם אזרחים ואזרחיות של לבנון שפוליטית התנגדו לכיבוש הישראלי, לצה"ל ולצד"ל. צה"ל וצד"ל מנעו במשך כעשר שנים ביקורים של הצלב האדום באל-חיאם, ולכן קיים מעט מאד תיעוד שנאסף בזמן אמת על אודות הזוועות שהתרחשו במחנה המעצר. מכאן החשיבות הגדולה שנודעת למאבק המשפטי לחשיפת התיעוד של צה"ל בעניין העינויים בכלא אל-חיאם.

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב