בדו״ח שפרסם באחרונה פורום דו-קיום בנגב נחשפים היקפי הריסות הבתים ודרכי הפעולה של רשויות האכיפה. את הדו"ח חיברה מיכל רותם, והוא מבוסס על נתוני מנהלת דרום לתיאום אכיפת דיני מקרקעין ורשויות האכיפה השונות. מעיון בדו"ח, בולט במיוחד האופן בו משתמשת המדינה בצווי הריסה ככלי מיקוח מול אזרחים על הסדרי מקרקעין המפלים אותם לרעה.
לפי הנתונים, במהלך שנת 2016 נהרסו 1,158 מבנים בקהילה הבדואית בנגב. כ-64% מההריסות התבצעו בידי בעלי המבנים ולא בידי המדינה. זו מגמה אותה מנסה מנהלת דרום לאכיפת דיני מקרקעין לקדם, בין היתר באמצעות ביקורים תכופים והפחדה מצד גורמי משטרה ופקחים. כאשר איום ההריסה מרחף מעל בתים רבים בחברה הערבית, בעלי הבתים נאלצים להרוס את בתיהם שלהם, לפני שדחפורים של המדינה יעשו זאת וגם יחייבו אותם לשלם.
חיה נוח (ראשונה משמאל) במשמרת מחאה נגד הרס אל עראקיב (צילום: פורום דו-קיום)
אף שהקהילה הבדואית מהווה יותר משליש מתושבי הנגב, רק 18 יישובים מתוך 144 באזור מיועדים עבורה (שמינית). המדינה אינה מכירה בעשרות כפרים בדואים, ומנגד ממשיכה לאשר הקמת יישובים יהודיים חדשים והרחבה של כאלו קיימים. הריסת הבתים ביישובים הבדואיים אינה נפסקת חרף מצוקת הדיור הקשה השוררת בהם.
הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב ומנהלת דרום מציעות שני אפיקים לטיפול בבעיית הבנייה הבלתי-חוקית: "אכיפה מקדמת הסדרה" ו"הסדרה מקדמת אכיפה". באפיק הראשון, מאיימות הרשויות על האזרחים הבדואים בצווי הריסה, בתביעות משפטיות ואף הורסות בפועל מבנים במטרה לכפות על הבדואים משא ומתן, ולדרוש מהם שיעזבו את מקום מושבם. באפיק השני, טוענות הרשויות כי נעשים ניסיונות להשלים את הליך ה"הסדרה" טרם הפעלת האלימות. ב-2016, אגב, כל ניסיונות ה"הסדרה" שקדמו לאכיפה כשלו ולא יצאו אל הפועל.
לדברי מנכ"לית הפורום לדו-קיום בנגב, חיה נח: "במקום להשקיע בפתרון הוגן וצודק לכלל תושבי הנגב, ממשלת ישראל משקיעה משאבים רבים בהריסת בתים של אזרחיה. לא רק שמדיניות הריסת הבתים לא מהווה פתרון, היא אך מעמיקה את הבעיה. יתר על כן, תכנית הפיתוח החברתית-כלכלית לחמש השנים הקרובות שאישרה הממשלה באחרונה מתייחסת לעיירות ולכפרים הבדואים המוכרים בלבד ולא לכפרים ה'בלתי-מוכרים' ותושביהם".
ההשקעה היחידה אפוא בכפרים ה"בלתי-מוכרים" היא בחיזוק מערך האכיפה והריסות הבתים. כתוצאה מכך, הצפי הוא כי בשנים הקרובות תימשך העלייה במספרי ההריסות בנגב, ויחריף תהליך הנישול של האזרחים הערבים-הבדואים בנגב.
האם המגמות החמורות שעולות מהדו"ח והמתייחסות לשנת 2016 באות לידי ביטוי גם כעת? בשיחה עם "זו הדרך", משיבה נח: "טרם סיכמנו, כמובן, את השנה החולפת, אבל אפשר לציין שגל ההריסות נמשך ללא הפוגה. מדי שבוע מקבלים תושבים רבים צווים להריסת מבנים בכפרים המוכרים וה'בלתי-מוכרים'. בכפר ביר הדאג', למשל, לאחר הריסות בתים בנובמבר האחרון אשר השאירו רבים ללא קורת גג, חזרו וחילקו השנה צווי הריסה.
"גם בכפר אום אל-חיראן, בו נהרג יעקוב מוסא אבו אל-קיעאן בינואר מירי שוטרים, המצב לא נרגע. המדינה ממשיכה להכשיר קרקעות בחלקו הצפוני של הכפר עבור ההתיישבות היהודית חירן. כמו כן, המועצה המקומית לתכנון ולבנייה החליטה להעניק 'מגורים זמניים' ביישוב חורה בנגב לתקופה של 10 עד 15 שנה לתושבים שהממשלה רוצה לגרש מאום אל-חיראן. זה פתרון שאינו מתקבל על הדעת, והזעם בקרב התושבים רב".
אפרים דוידי
הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"
