בית המשפט המחוזי בלוד דן ביום חמישי בתביעת הדיבה שהגיש סא"ל (מיל') ניסים מגנאג'י נגד הבמאי והשחקן מוחמד בכרי יוצר הסרט "ג'נין, ג'ינין". כך מסר אתמול העיתון "אל אתיחאד" היוצא לאור בחיפה.

מדובר בדיון קדם משפט שדן בין היתר בבקשה של בכרי לסילוק על הסף של התביעה, לפני שהמשפט יתחיל. יחד עם בכרי התייצבו בבית המשפט שלושה חברי כנסת מסיעת חד"ש: יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, יוסף ג'בארין ויוסף עטאונה. ח"כ ג'בראין מסר "הגעתי היום לדיון בתביעה נגד השחקן מוחמד בכרי, עם החברים איימן עודה ויוסף עטאונה, כדי להיות לצדו של בכרי. הרדיפה הפוליטית נגד בכרי לא תרתיע אותנו כדי להמשיך את מאבקנו הצודק. אמנות ויצירה, לצד פעילות ציבורית, הם כלי מחאה יצירתיים שמבטאים את סבל העם הפלסטיני, כמו גם את חלומותיו ושאיפותיו".

חברי הכנסת של חד"ש עודה, ג'בארין ועטאונה בבית המשפט בלוד, ביום חמישי האחרון, יחד עם הבמאי בכרי (צילום: אל אתיחאד)

בצעד יוצא דופן היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, הודיע בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי מרכז, כי החליט לעשות שימוש בסמכותו הייחודית ולהתייצב להליך האזרחי נגד בכרי. יצוין שבעבר נדחתה תביעת לשון הרע שהגישו חמישה לוחמי צה"ל במילואים נגד בכרי, בנימוק שלתובעים – שלא הופיעו בסרט – לא עומדת עילת תביעה אישית.

בניגוד להליכים הקודמים, מדובר הפעם בתובע הטוען שניתן לזהותו ושמופיע בסרט בזמן שמסופרת עדות המאשימה את חיילי צה"ל בביזה. ממשרד היועץ המשפטי לממשלה נמסר ש"הגיעו פניות ציבור שונות, לרבות פנייתו של הרמטכ"ל, רא"ל גדי איינקוט, והוא התבקש לבחון את האפשרות להשתתף בהליך המשפטי".

עורך דין מיכאל ספרד שמייצג את בכרי, אמר בדיון: "אני חייב להביע תמיהה שהיועץ המשפטי לממשלה מתייצב בתיק. עם כל הכבוד, תמיכה מורלית בסכסוך בין שני אזרחים לא נראית לנו עילה להצטרפותו. אין טענה שהתובע מופיע בסרט למעט אותן שלוש שניות. כל צופה סביר שצופה בסרט לא מזהה אותו כי הוא מופיע עם גבו למצלמה ומדובר בתמונה כללית של אווירה. הוגשה תביעה ולא נאמר מהי הדיבה. יש תחושה חזקה שנעשה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט כדי לרדוף עוד 15 שנה את בכרי".

בכרי העיד ונשאל שאלות על גרסתו לקטע שבו מופיע מגנאג'י: "זה לא אני צילמתי, זה מרחוק, כנראה אלה צילומים של הצבא בעצמו. הצילום הוא חלק בפרופיל וחלק מאחור". בתום הדיון אמר בכרי: "המשפט הזה הוא חלק מרדיפה פוליטית שהתחילה ב-2002. מאז עליית הימין הישראלי לשלטון היא הולכת ומחריפה וזו הדוגמה. אין לאיש מונופול על האמת, גם לא לי, וגם לא לבית משפט. קבעו שזו הוצאת דיבה אבל אני הבאתי את האמת של הפלסטינים שחוו חוויה קשה וסיפרו עליה. בעיני הישראלי המצוי זו הוצאת דיבה אך בעיני הפלסטינים זו האמת".