עובדים, צופים ומשפחותיהם השתתפו ביום רביעי שעבר בהפגנה נגד סגירת הטלוויזיה החינוכית שנערכה בכיכר רבין בתל אביב. במחאה נטלו חלק כוכבי הערוץ בעבר ובהווה, לרבות סוזי מילר, יואב קוטנר ואילן דר. על הבמה הופיעו גם בובות התכנית "פרפר נחמד", אוזה, שבי ובץ, שנשאו דברים ושרו בעזרת מפעיליהן.
"זו הדרך" שוחח במהלך ההפגנה עם יגאל קטן, תאורן בחינוכית מאז 1989, שנכח בהפגנה יחד עם בתו.
לפי החוק, ב-15 באוגוסט אמורה להיסגר הטלוויזיה החינוכית. אתם ממשיכים להפגין. האם קיימים יעדים ברורים למאבק?
מאז אישור חוק השידור הציבורי ב-2014 לא נאמר דבר על פיטורים או על סגירה, אלא על הפסקת שידורי החינוכית. לפי החוק, תאגיד "כאן" יקבל את ארכיון החינוכית. החינוכית הייתה רק סעיף קטן בחוק.
כדי להבין את המצב שנוצר, צריך לתאר את מה שחוו החינוכית ועובדיה בשנים האחרונות. מ-2011 מנכ"ל החינוכית הוא אלדד קובלנץ, ומאז 2015 הוא גם מנכ"ל התאגיד. קובלנץ רצה שהחינוכית תיסגר כיוון שתכניות הבוקר של תאגיד השידור עושות שימוש בארכיון החינוכית. שום דבר לא נאמר לגבי העובדים ולא נחתם: לא דובר על ניוד ולא על פרישה.
לכן, יעדו של מאבק מבחינת העובדים הוא להשאיר את המקום כפי שהוא. רק לאחר מכן באה הדאגה למעמדם של העובדים הפורשים. מקום העבודה שלנו חשוב לנו מאוד. החינוכית פועלת בהצלחה מרובה זה שנים רבות. לצערנו, משרד האוצר נגדנו ולדברי אנשיו הם רק "ממלאים אחר הוראות החוק".
בהסתדרות אמרו לנו: "תירגעו, נשיג את הסכמת משרדי הממשלה". בהיעדר תמיכה פעילה של ההסתדרות, ונוכח הערפל הסמיך סביב עתיד התחנה, נקלענו למלכוד 22. אנחנו מאוכזבים מתפקידה של ההסתדרות. היא הרדימה אותנו ולא אמרה בזמנו: "תצאו לרחובות ומהר ככל האפשר".
לפני חודשים ספורים החלטנו לקחת את גורלנו בידינו ואנו יוצאים לרחובות מדי שבוע. יחד עם זאת, ערוצי התקשורת האחרים אינם משדרים את המאבק. הם משדרים ש"זה הסוף". לכן הם באו לסקר היום את סגירת החינוכית ולאו דווקא את המאבק להצלת החינוכית המשותף לעובדים ולצופים.
במקביל אנו גם פועלים במישור המשפטי. זאת, כאחד מלקחי מאבק הנכים שלא צלח, על אף האמפתיה מצד הציבור. הם התמקדו במאבק ברחוב, בחסימת כבישים, אך לא התמקדו במאבק משפטי. כעת כל עובד מממן את חלקו במאבק המשפטי. גם את כל ההפגנות והמחאות הקודמות מימנו בעצמנו. רק את ההפגנה הזו מימנה ההסתדרות, שהסכימה לתת תמיכה.
בדיון שנערך בשבוע שעבר בשאלת קיומה של החינוכית, רוב חברי הכנסת, 59 נגד 39, תמכו בסגירת הערוץ, על אף שבעבר רבים מהם הביעו תמיכה בהוצאת החינוכית מחוץ לחוק שגרם לסגירת רשות השידור.
רבים שואלים את עצמם, למה בכלל רוצים לסגור את החינוכית?
במילה אחת: נדל"ן! חשבנו שהקרקעות עליהן הוקמה התחנה ליד האוניברסיטה ברמת אביב הן מאז 1966 רכושה של קרן רוטשילד. פנינו לקרן, ושם נאמר לנו שהקרקע שייכת בכלל למִנהל מקרקעי ישראל.
ניכר שאתה לא שבע רצון מתפקידה של ההסתדרות במאבק. עתה מתנהל באמצעות ההסתדרות מו"מ על תנאי הפרישה…
סמכנו על ההסתדרות בעיניים עצומות. ראינו גם את פרסומיה לפיהם ההסתדרות נאבקת בתופעה הפסולה של עובדי קבלן חסרי זכויות. אין לשכוח שכרגע עובדים בחינוכית כ-180 איש, מתוכם עשרות רבות בני 60 ויותר. יהיה להם קשה למצוא עבודה חלופית, ואנו לא מעוניינים שיצטרפו למאות אלפי עובדי קבלן המועסקים בישראל. אנו מקווים שההסתדרות תתקן את דרכה, ולפחות תדאג להסכם שידאג לזכויות העובדים – אם וכאשר ניאלץ לפרוש.
במהלך המו"מ הצגנו כמה דרישות. דמי פיצויים, למשל, צריכים להיות דומים לאלה שקיבלו ברשות השידור לאחר הסגירה. סוגיה נוספת שיש להביא בחשבון היא קבלת פיצויים לפי השכר שקיבלנו בפועל, ולאו דווקא לפי שכר הבסיס שהוא נמוך למדי.
למרות שאנו מקיימים מו"מ על הסכם קיבוצי ובו תנאי פרישה, אני רוצה לשוב ולהדגיש שהמטרה המרכזית של המאבק איננה לדאוג לתנאי הפרישה – אלא להמשיך ולקיים הטלוויזיה החינוכית המפוארת.
***
לפי ידיעה שפרסם העיתונאי חיים ביאור בעלון המקוון של אגודת העיתונאים בתל אביב בסוף השבוע (13.7), נוטים עובדי הטלוויזיה החינוכית לדחות את הצעות משרד האוצר בנוגע לתנאי הפרישה.
ב-1 ביולי התקיימה פגישת המו"מ האחרונה בין ארבעת ועדי העובדים של החינוכית לבין הרפרנט לענייני הטלוויזיה החינוכית במשרד האוצר ציון לוי, בהשתתפות נציג נציבות שירות המדינה, מנכ"לית החינוכית ד"ר אורנה שמחון ויו"ר הסתדרות עובדי המדינה אריאל יעקובי. בישיבה לא הגיעו לסיכומים. ימים אחדים לאחריה שיגר משרד האוצר לוועדי החינוכית את הצעתו לתנאי הפרישה של 180 עובדי התחנה (מהם 81 עיתונאים).
בקרב רוב עובדי הטלוויזיה החינוכית קיימת התנגדות לסכומי הפרישה שהאוצר מציע, ונציגי העובדים הביעו עמדה זו ב"מכתב הערות" ששלחו לפני ימים אחדים לאנשי הסתדרות עובדי המדינה. טרם נקבעה פגישת מו"מ נוספת.
עדיה הדר
