שישה ראשי רשויות מצפון הארץ וים המלח פנו הבוקר (רביעי) למשרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה בדרישה לקבוע תקנים שיבטיחו את בריאותם של תושבי הפריפריה ועצירת קידום תכניות להקמת טורבינות ענק בבעלות פרטית (בגובה של 180 מטר) בקרבה ליישובים, וכן למנהל התכנון בדרישה לשלב את השלטון המקומי בהליכי התכנון של חוות הרוח, ולא לתכנן חוות כאלו בקרבת יישובים עד שייצבר בישראל ניסיון בתחום.
על המכתבים חתומים: רון שני, ראש המועצה האזורית משגב; סיון יחיאלי, ראש המועצה המקומית כפר ורדים; דב ליטבינוף, ראש המועצה האזורית תמר; שמעון גואטה, ראש המועצה האזורית מעלה יוסף; נביה אסער, ראש המועצה המקומית כסרא ואחמד דבאח, ראש המועצה המקומית דיר אלאסד. כשלושים תכניות להקמת חוות רוח גדולות מקודמות היום בפריפריה, רובן באזור הצפון ושתיים מהן בדרום. בסך הכל מקודמות תכניות להקמת כ– 300 טורבינות ענק (120-180 מטר גובה), חלקן במרחקים של מאות מטרים ספורים מבתי מגורים ומבני תעשיה.
טורבינות רוח מייצרות מפגעי רעש, ריצוד ואינפרה סאונד – רעש בתדרים נמוכים, שעל פי מחקרים שנערכו בעולם עלול לגרום להופעת תסמינים של מחלת ים בקרב תושבים הגרים בסמיכות. מעבר לכך – טורבינות לא יאפשרו למטוסי כיבוי להנמיך טוס ולסייע בכיבוי השריפות סביבן.
בישראל היזמים מחויבים לקיים תסקירי השפעה על הסביבה, אולם משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה טרם קבעו תקנות ברורות בנושא, וההנחיה למוסדות התכנון היא להתעלם מהמלצות משרד הבריאות, עד שייקבע תקן מחייב. המועצה האזורית משגב פרסמה בתחילת השנה נייר עמדה, בו היא קראה למוסדות התכנון לאמץ את המגמה באירופה, ולהרחיק טורבינות רוח מבתי מגורים למרחק של לפחות פי 10 מגובה הטורבינה.
ראש המועצה האזורית משגב מסר: "במשך שנים קודמו, ללא ידיעתנו, שלושה פרויקטים להקמת עשרות רבות של טורבינות רוח גדולות במרחק של מאות מטרים ספורות מבתי מגורים ובית ספר שעתיד לקום בקרוב. נדמה שבתכנון המעבר לאנרגיית רוח המדינה הסתמכה לא פעם על נתונים שהגיעו מהיזמים, והיו לא מדויקים בלשון המעטה. ישראל הקטנה והצפופה חייבת ללמוד מהניסיון הנצבר בעולם ולהרחיק את הטורבינות מיישובים. קידום אנרגיה מתחדשת הוא מבורך, אבל לא כאשר המחיר הסביבתי, הכלכלי והחברתי גבוה כל כך".
