במבט ראשון, הממשלה החדשה שקמה באוסטריה ב-7 בינואר נראית כשיפור לעומת הממשלה היוצאת. זו האחרונה הורכבה מקואליציה בין "מפלגת העם" השמרנית בראשה עומד ראש הממשלה סבסיטאן קורץ, לבין "מפלגת החופש" הימנית הקיצונית בראשות קריסטיאן שטראכה. גם בראשות הממשלה החדשה עומד קורץ, אך את שותפיו הקודמים מן הימין הקיצוני החליפה מפלגת הירוקים, אשר לראשונה בתולדותיה נעשתה שותפה קואליציונית בממשלת אוסטריה.
קנצלר אוסטריה השמרני, סבסטיאן קורץ, צופה במנהיג הירוקים ורנר קרוגר, בעת דיון שנערך בפרלמנט בשבוע שעבר (צילום: מפלגת הירוקים)
בהיותם השותפים הזוטרים בקואליציה, נאלצו ראשי הירוקים להחליט לאיזה תחום להעניק עדיפות במו"מ להרכבת הממשלה. הם בחרו להתמקד באמצעים קיצוניים הנדרשים להתמודדות עם משבר האקלים. עם ההכרזה על ההסכם בין המפלגות הצהיר ראש הממשלה קורץ: "אנחנו צריכים לשמור על הגבולות ועל האקלים", ובאותה נשימה הזהיר מפני מהגרים בלתי חוקיים ומפני "איסלאם פוליטי".
בהתאם להכרזתו, קורץ מעוניין להוציא אל מחוץ לחוק חבישת חיג'אב בבתי הספר לנערות עד גיל 14. הצעה זו מראה עד כמה שרירותי השימוש במושג "איסלאם פוליטי" בשיח הפוליטי האוסטרי. איך עוד ניתן להסביר את האובססיה למסורת דתית אחת בלבד במדינה? האם אין הדבר נובע מכך שמפלגתו של קורץ, "מפלגת העם", היא חלק מה'קתוליות הפוליטית'? ומה באשר ל'יהדות הפוליטית' בישראל?
אשר למדיניות החוץ האוסטרית, הצטרפות הירוקים לממשלה אינה מבשרת שינוי ביחסה למזרח התיכון. ישנם מספר סימנים לא מעודדים: את תיק החוץ הפקידה "מפלגת העם" בידי דיפלומט וותיק.
קורץ עצמו מדגיש בביקוריו התכופים בישראל ובהצהרותיו היכן הוא עומד: הוא אוהד של נתניהו, ומנופף באהדתו זו כהוכחה לנחישותו במאבק נגד האנטישמיות. בעת ביקוריו בישראל נמנע קורץ ממפגשים עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. לעומתו, הנשיא האוסטרי, אלכסנדר ון דר בלן, שהיה בעברו ממנהיגי מפלגת הירוקים, הביע תמיכה במנהיגי הרשות הפלסטינית. בזמן כהונתה של ממשלת קורץ הקודמת התקיים בווינה כנס שנועד לזהות ביקורת על מדיניות ישראל עם אנטישמיות. באופן דומה, הפרלמנט האוסטרי צפוי ללכת בעקבות ההחלטות שקיבלו הפרלמנטים הגרמני והצרפתי, אשר הוקיעו את BDS כאנטישמיות.
אינני סבור ששותפות הירוקים בממשלה האוסטרית תשנה כהוא זה את יחסה של הממשלה לנושאים שהזכרתי. אין לצפות שיצליחו, מעמדת מיעוט, לכפות את עמדותיהם על הרוב. יתכן, אולי, שהשתתפותם תוביל לכמה ויכוחים פנימיים בקרבם. הצהרה של אישים יהודים וישראלים, בדומה למכתב שנשלח לבונדסטאג הגרמני, תוכל לדעתי להועיל בסוגיות הנוגעות למזרח התיכון.
ג'ון בונצל, וינה
תרגום: אבישי ארליך
הערת המתרגם: פרופ' בונצל השתמש ברשימתו במושגים "איסלאם פוליטי", "קתוליות פוליטית", ו"יהדות פוליטית" לציון פוליטיזציה של הדת, כלומר, הרחבת ההמשגה הדתית בשדה הפוליטי. בישראל בחרו כמה סוציולוגים להשתמש במושג "הדתה", שטבע בשעתו הסוציולוג ברוך קימרלינג. אני סבור שבונצל צודק ואילו המושג "הדתה" עמום ומטעה.
תופעות בישראל כמו 'חוק הלאום' ופרשנותו; הוויכוח הנואל, האם העלייה הרוסית היא 'יהודית'; מלחמת הרבנים החרד"לים נגד שירות נשים בצבא; ותופעות בעולם המוסלמי כמו עליית דאע"ש, או בעולם הנוצרי כעליית האוונגליזם ותמיכתו בטראמפ – כל אלה אינם סממני אמונה דתית (יראת השם) מתגברת. זה שימוש גובר במושגים דתיים כלגיטימציה להכלה בקולקטיב ושל הדרה ממנו ושל הצדקת אופני פעולה פוליטית לא–דמוקרטית. המאבק מתנהל לגבי גבולות הסמכות של קבוצות אליטה שונות.
