הממשלה האזורית של כורדיסטן (KRG) הכריזה כי ב-25 בספטמבר תקיים משאל עם בכורדיסטן העיראקית, הממוקמת בצפון עיראק, ובאזורים נוספים הנמצאים בשליטת המיליציות הכורדיות, הפשמרגה. במשאל יצביעו התושבים על עצמאות האזורים הכורדיים מעיראק. לתוצאות המשאל, אם אכן יתקיים, יהיו השלכות מרחיקות לכת על שלמות המדינה העיראקית. איראן וטורקיה מתנגדות למשאל, ועלולות להתערב למניעת הקמת מדינה כורדית. התערבותן תשפיע גם על מצב הכורדים במדינות אלה ובסוריה, ולפיכך גם על כלל מאזן הכוחות במזרח התיכון.
הכורדים הם העם הגדול ביותר במזרח התיכון שטרם זכה בעצמאות. מניינם בין 25 ל-40 מיליון. הם דוברים מספר דיאלקטים ממשפחת השפות האיראניות; מרביתם סונים, אך ביניהם גם שיעים, עאלווים, יזידים, נוצרים ויהודים. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, קריסת האימפריה העות'מנית וחלוקת המזרח התיכון מחדש, פוצלו הכורדים, בניגוד לרצונם ואולצו לחיות כמיעוטים לאומיים גדולים במדינות שונות: בטורקיה ובעיראק הם כחמישית מאוכלוסיית המדינה; בסוריה ובאיראן – כעשירית ממנה. בכל ארבע המדינות הם סובלים מאפליה ומדיכוי ומנסים כבר שנים לממש את זכותם להגדרה עצמית. בגלל התפתחויות פוליטיות שונות במדינות אלה, התפתח המאבק הלאומי הכורדי בנפרד בכל מדינה, אולם ישנם קשרים בין התנועות.
בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי בעיראק, כשלו כמה מרידות שחתרו לעצמאות כורדית. אחרי המהפכה בעיראק (1958), פרצו שתי מלחמות כורדיות-עיראקיות. בתקופת מלחמת איראן-עיראק (1988-1980), תמכו הכורדים בכוחות האיראניים, ובתגובה תקף משטרו של סדאם חוסיין את האזורים הכורדיים בצפון עיראק. במהלך התקפות אלה נהרגו מאות אלפי אזרחים כורדים בהתקפות אוויריות, נהרסו מאות כפרים כורדיים והוגלו תושביהם. אחרי מלחמת המפרץ (1991), הכריזה הקואליציה המערבית על אזור צפון עיראק כאזור אסור לטיסה. בשנים אלה (1997-1994) התחוללה מלחמת פנימית בין שתי המפלגות הכורדיות העיקריות, KDP בראשות ברזאני ו-KUP בראשות טלבאני.
מאז הפלישה האמריקאית לעיראק (2003), מתפקדת ממשלת החבל הכורדי כממשלה פרוטו-עצמאית בעלת צבא משלה, תקציב עצמאי ומערכת חוק עצמאית. החל ב-2005, עיראק נחשבת לפדרציה על-פי חוקתה. מספר התושבים בחבל הכורדי בעיראק הוא כ-6.5 מיליון איש, לא כולל פליטים סורים שנקלטו שם. בבחירות לפרלמנט העיראקי ב-2005, זכתה קואליציית הברית הכורדית (KA) ב-75 מושבים מתוך 275. ג'לאל טלבאני, ממוצא כורדי, נבחר אז לנשיא עיראק, והיה הנשיא הלא-ערבי הראשון של עיראק. מסעוד ברזאני נבחר לנשיא חבל כורדיסטן.
לפי החוקה העיראקית, כוללת כורדיסטן רק שלושה מחוזות: סולימניה, אירביל ודוהוק. בסעיף 140 נקבע שאל שטחים נוספים ישובו עד סוף 2007 תושבים שגורשו, רכושם יוחזר ויתקיים משאל-עם על רצון האוכלוסייה להשתייכות לחבל הכורדי. סעיף זה לא יצא אל הפועל, והמשאל נדחה. עתה דורשים הכורדים את השבת מחוזות שהיה בהם רוב כורדי וטוהרו אתנית: כירכוך, צלאח אל-דין, דיאלה ונינווה. מאז קריסת הצבא העיראקי אל מול ארגון המדינה האסלאמית (2014), שולטת בשטחים אלה הפשמרגה.
גם ב-2014 אמור היה להתקיים משאל עם על עצמאות כורדית בעיראק. אז הוא נדחה בשל פלישת כוחות המדינה האסלאמית לעיראק. הכורדים למודי אכזבות וצברו ניסיון מר בשל הבטחות שלא קוימו.
המשאל של 25.9 מעורר תגובות מגוונות ברחבי העולם. ראשית, הממשלה העיראקית מתנגדת לעצמאות כורדית; המפלגה הקומוניסטית העיראקית תומכת בו עקרונית, תוך קריאה לדיאלוג ולהימנעות מפרישה חפוזה. ממשלות איראן, סוריה וטורקיה מתנגדות רשמית. ראשי הצבא האיראני נועדו עם ראשי הצבא הטורקי ועם ארדואן על-מנת לתאם את תגובותיהם. ארה"ב, גרמניה, צרפת ובריטניה תומכות בזכות ההגדרה העצמית הכורדית, אך דורשות את דחיית המשאל, כל עוד נשקפת סכנה מצד דאע"ש.
מדינות נוספות תומכות במשאל בתנאי שהממשלה העיראקית תיתן את הסכמתה לכך. רוסיה תומכת בשלמות המדינה העיראקית, אך משבחת את הכורדים על מלחמתם בדאע"ש. איטליה, פולין, קוסובו וישראל הביעו תמיכה במשאל העם. איראן יכולה לפגוע באספקת המים לכורדיסטן בשל שליטתה בסכרים של נהר הזב התחתון; טורקיה יכולה להפסיק את יבוא הנפט מכורדיסטן בו תלויה כלכלתה. שתי המדינות עלולות גם לפעול צבאית כדי למנוע הכרזה בדבר עצמאות כורדית מעיראק.
אבישי ארליך
