השיקולים המעכבים פעולה צבאית ישראלית רחבה בעזה כוללים, בצד הבנה כי אין פתרון צבאי לבעיית עזה, גם את החשש ממלחמה בשתי חזיתות: התלקחות בו–זמנית בעזה ובדרום סוריה.
בשנה האחרונה שררה במחוז דרעא, בגבול סוריה וירדן, הפסקת אש שהושגה בהסכם בין רוסיה, ארה"ב וירדן. מטרת ההסכם הייתה – הרחקתם של כוחות פרו–איראניים ושל חיזבאללה מגבולות ישראל וירדן, הרואות בנוכחות זאת קו אדום. דרעא, המחוז שבו התחיל המרד נגד אסד ב-2011, הוא אזור סוני בו שולטת כעת קואליציה של כוחות סלפיסטיים (פלגים של אל–קעידה).
מוחמד בן סלמאן בעת ביקור ברוסיה, יחד עם הנשיא ולדימיר פוטין (צילום: הקרמלין)
אחרי נצחונו בג'אוטה המזרחית, חותר אסד לחדש את שלטונו עד הגבול עם ירדן, בטריטוריה הכמעט אחרונה שנותרה תחת שליטת המורדים. בסוף השבוע (21.6) פתחו כוחות הצבא הסורי, לאחר הכנה ארוכה, בהפצצה ארטילרית ואווירית על העיר דרעא וגרמו למנוסה רבתי מהעיר ההרוסה, שלפני המלחמה ישבו בה יותר מ-100,000 תושבים. ההתקפה הקרקעית בניסיון לכבוש השטח עוד לא החלה. אפשרות ההתקפה מעמידה את ישראל תחת לחץ להתערב.
הצבא הסורי, הסובל זה שנים מאבדן כוח אדם בשל שחיקה ועריקה, סיפח לתוכו מיליציות אפגניות, פקיסטניות, עיראקיות וכוחות חיזבאללה. מיליציות אלה, שארגנו ואימנו משמרות המהפכה האיראניות, הן חלק ניכר מהכוח הרגלי של הצבא הסורי המחזיק בשטח, אך נאמנותם האידיאולוגית שמורה לאיראן. לכן אין לדבר היום על צבא סורי בלי להביא בחשבון את החלקים הפרו–איראניים בתוכו. ייתכן שכמה מכוחות אלה מוכנים אף להתיישב בעתיד בסוריה עם משפחותיהם. אסד אמנם מתכחש לקיום "כוחות איראניים" משמעותיים בסוריה, אך מדובר רק בעניין של הגדרה.
בשבוע שעבר הופצץ כוח מיליציות שיעיות שניסה להיכנס לסוריה דרך עיראק, ולחבור לכוחות הצבא הנלחמים נגד המורדים. לפי הערכות, כ-50 אנשי מיליציות עיראקים נהרגו. ארה"ב טוענת כי מטוסים ישראליים ביצעו את ההתקפה. עיראק מאשימה בכך את ארה"ב.
בישראל נערכים בשנתיים האחרונות תרגילים צבאיים בהיקף שלא היה כדוגמתו שנים רבות. הצבא מתרגל תרחישים של לחימה בכמה חזיתות; לוחמה מול חילות אוויר זרים; קרבות הבקעה והצנחת כוחות בעורף האויב. תרגילים אלה מותאמים לתרחישים של מלחמה בסוריה ובלבנון.
במישור הדיפלומטי מנסה נתניהו להגיע להבנות עם רוסיה וירדן בעניין הרחקת הכוחות הפרו–אירניים שבסוריה מהגבולות הישראלי והירדני. לפני כמה חודשים היו הרוסים מוכנים לדון בהרחקת כוחות אלה רק קילומטרים ספורים מהגבול בגולן. עתה, לאחר ההפצצות הישראליות של כוחות איראניים בסוריה באפריל, כבר מדובר על מרחק של 60 ו-70 ק"מ. ישראל מתעקשת על יציאת כל הכוחות הפרו–איראניים מסוריה.
דומה כי מתפתח פער בין שתי בעלות הברית של אסד, רוסיה ואיראן. וושינגטון מצידה הודיעה כי היא דוחה את יציאתה מסוריה למרות סיום המלחמה בדעאש (שהייתה עילת כניסתה, בלא הזמנה סורית), וכי היא ממשיכה לתמוך בכוחות הכורדיים השולטים מזרחית לחידקל.
כוחות אמריקאים מונעים מכוחות סוריים לחצות את החידקל ולהשתלט על כרבע משטח סוריה ועל רוב משאבי הנפט והגז. מופצות ידיעות בדבר הרחבת בסיסי ארה"ב בסוריה. כוחות רוסיה נמנעים מעימות עם ארה"ב ועם ישראל בסוריה, ובמקביל מונעים מהסורים ומהאיראנים ציוד אנטי–אווירי מתקדם יותר.
בינתיים מפתחת ארה"ב, תחת ההנהגה החדשה של בולטון, פומפיאו והילי, מדיניות אגרסיבית של סנקציות כלכליות הרסניות כלפי איראן. כשתורגש השפעת הסנקציות בעוד כמה חדשים, ישליך הדבר על הפוליטיקה הפנימית באיראן. קרוב לוודאי שאי השקט באיראן יגבר ושהכוחת השמרניים במשטר יראו בסנקציות אמתלה לחיזוק השפעתם. המטרה של טראמפ היא לכפות על איראן להתקפל ממדיניותה העצמאית באמצעים כלכליים וצבאיים, לחוד או במשולב.
ביטול הסכם הגרעין של אובמה וחידוש הסנקציות משתלבים גם בלחץ של ארה"ב על אירופה, אמריקה וסין לקבל את תנאי הסחר החדשים של טראמפ. האחרון מקצין גם את מדיניותו האנטי–ליברלית (ראו פרשת הפרדת ילדי המהגרים), ואת ההבדלים בין ימין בדלני וגזעני לבין כוחות דמוקרטיים באירופה. טראמפ מצדו מחזיר את רוסיה לגוש ה–G7 ומעוניין לכרות עמה ברית נגד האיחוד האירופי.
מוחמד בן–סלמאן, שליט סעודיה, ביקר ברוסיה לרגל פתיחת המונדיאל והשתתף בדיונים בעניין כינון קרטל נפט חדש בין ארה"ב, סעודיה ורוסיה – שלוש יצואניות הנפט והגז העיקריות. מטרת ההסכם – לעקוף את ארגון יצרניות הנפט והגז הקיים (OPEC) כדי להבטיח מכסות ייצור ומחיר גבוה לנפט לאורך שנים רבות. גם הסכמים אלה יפגעו באיראן.
בו זמנית פתחה סעודיה בהתקפה צבאית בתימן על הכוחות הח'ותיים בחודיידה, עיר הנמל העיקרית במדינה. גם התקפה זו היא חלק מהחרפת העימות עם איראן.
חשוב לבחון את המתרחש בעזה בהקשר השינויים הרחבים המהירים המתרחשים באזורנו: ישראל נמצאת בברית עם בן–סלמאן, עם המלך עבדאללה, עם פוטין ועם טראמפ. ירדן וישראל מהדקות את שיתוף הפעולה ביניהן גם נוכח אי–היציבות הפוליטית בירדן ובהקשר של יוזמת טראמפ–קושניר, החותרת תחת מכלול זכויותיו הלאומיות של העם הערבי הפלסטיני.
אבישי ארליך
