על רקע המאבק בגיוס לצבא: אלימות המשטרה הפכה את החרדים למיעוט נרדף

שוב נקלעו החרדים למרכז הזירה הציבורית והפוליטית, כשהמאבק בהם משמש ציר מארגן של מי שרואים עצמם המרכז הפוליטי בישראל. סיעת "כחול לבן", שתפסה את המקום הראשון במספר הקולות בבחירות האחרונות, מורכבת ממפלגתו של יאיר לפיד "יש עתיד", שהאג'נדה המרכזית שלה היא מאבק חילוני נגד הדתיים. אליה הצטרף אביגדור ליברמן, המנהיג הפשיסט והגזען המשחק בערבוב המערכת הפוליטית פעם אחת פעם. הקלף הציבורי היחיד שהוא מביא איתו הוא הדרישות הנוגעות לגיוס חרדים לצה"ל, להתערבות בחינוך החרדי ולפתיחת מרכולים בשבת. בבחירות האחרונות הוא אף הגדיל לעשות, וביום הבחירות שלח לבוחרים הודעת טקסט בה נכתב: "החרדים נוהרים באוטובוסים לקלפיות, צאו להצביע" – חיקוי ההסתה של נתניהו נגד המיעוט הערבי.

הפגנת חרדים בבני ברק נגד הגיוס לצבא, 12 בדצמבר 2018 (צילום: אקטיבסטילס)

שתי מערכות הבחירות האחרונות החלו במשברים סביב חוק הגיוס. חוק הגיוס קובע מכסות הולכות וגדלות של חרדים שיגוייסו לצה"ל כל שנה. בתום 7 שנים, אמור החוק לגרום לגיוסם של 50% מבני השנתונים באוכלוסיה החרדית –שיעור זהה לזה של האוכלוסייה הכללית בישראל. האוכלוסייה החרדית, ששוחררה מחובת הגיוס לצה"ל כבר בעת הקמת המדינה, רואה ברובה בשירות הצבאי שבירה של תרבותה ומסורתה. החרדים תופסים את הגיוס לצבא כאמצעי להוצאת ילדי החרדים מבתיהם ומקהילותיהם ולערבבם בחברה החילונית בתקווה שישברו ויהפכו חילונים. מיעוט של כ-10% מהחברה החרדית מתנגד לשירות בצבא מסיבות עקרוניות אף יותר, בפרשנות דתית הרואה בגלות מצווה, ולכן מתנגדת לעצם קיומה של מדינה יהודית ולשירות בצבאה, או בכל צבא בכלל.

חוק הגיוס החדש נפסל בשעתו בבג"צ, הוחזר לכנסת לתיקון, ולא ואשר בכנסת בשום ניסיון של הקואליציה עד לנפילתה. אולם בפועל, כל עוד לא חוקק חוק אחר, צה"ל ממשיך לפעול לפי חוק הגיוס הקיים, ולכן מכסות דחיית השירות מצטמצמות. על הגוף המעניק אותן, ועד הישיבות, גובר הלחץ בטענות על שחיתות, ומספר החרדים החייבים בגיוס עולה.

החרדים החייבים בגיוס אינם, כפי שאנחנו מדמיינים בהשאלה מהחברה החילונית, נערים בני 18 שסיימו עכשיו תיכון. בחברה החרדית, הדרך המקובלת להימנע מגיוס היא באמצעות קבלת אישור דחיית שירות הכרוך בלימודים בישיבה, אשר יש לחדשו שוב ושוב עד גיל 26. מסיבה זו, החייבים בגיוס בעקבות ה"קיצוצים" של חוק הגיוס החדש הם בטווח גילים רחב. רבים מהם הורים ובעלי משפחות, וכמעט בכל משפחה יש אחד כזה. החרדים החייבים בגיוס נמנעים לרוב מהתייצבות בלשכות הגיוס, וכך הופכים עריקים.

וכך בשנים האחרונות, מצב האוכלוסייה החרדית השתנה מקצה לקצה. אלפי העריקים מפוזרים בכל בית ובכל משפחה, מאות חרדים יושבים בכלא הצבאי בכל שנה, ויחסיהם של החרדים עם רשויות אכיפת החוק מדרדרים. כל מפגש של חרדי עם שוטר נהיה מסוכן; כל בית שמגיע אליו שוטר נכנס למצב התגוננות, כי כמעט בכל בית יש עריק. מתיחות גואה זו מחוזקת בידי המשטרה עצמה – שהחלה בפעולות יזומות אותן היא מכנה "פעולות חרד"ק" (חרד"ק – חרדי קל דעת), של כניסה מכוונת לשכונות חרדיות עם שוטר המחופש לחייל על מנת לעצור את מי שמתנכל לחייל – בדרך כלל ילדים. כל אירוע כזה מוביל להתנגשות כללית של אזרחים עם שוטרים, כאשר העוברים והשבים ממהרים להגן על הילדים שנחטפים בידי שוטרים בבגדים אזרחיים.

זהו הרקע האמיתי להפגנות הענק של האוכלוסייה החרדית נגד חוק הגיוס. הקהילה החרדית ברובה עניה ומוחלשת, ועתה גם נרדפת. לפי חוקים חדשים הפכו בניה עבריינים, על אף שהם ממשיכים לחיות באותו אורח החיים לפיו חיו בארץ מזה דורות, ועד לאחרונה לא נחשב עבירה. בשנתיים האחרונות מתקיימות שוב ושוב הפגנות ענק החוסמות את כל הכבישים הראשיים בירושלים ובבני ברק נגד גיוס החרדים לצה"ל. במהלכן מופעלת אלימות משטרתית רחבת היקף כלפי המפגינים, וגם כלפי כל חרדי חולף.

בשנים אלה החלו החרדים לראשונה להגיש תלונות למח"ש – עשרות כל חודש. אך מח"ש כידוע מתנהלת לאיטה וסוגרת את רוב התיקים ללא מיצוי הדין עם השוטרים. הכותבת מנהלת פרויקט של מאבק באלימות משטרתית, ובמסגרת זו החלה לעבוד בצמוד לארגוני המחאה החרדים השונים, המנסים להגן על חבריהם כמיטב יכולתם מפני האלימות המשטרתית העולה על גדותיה. מניסיוני ניתן לקבוע באופן ברור, שפרקטיקות שהמשטרה מפעילה בירושלים המזרחית כלפי פלסטינים מזה שנים, נכנסו לשימוש רגיל בירושלים המערבית כלפי חרדים. אמצעי פיזור ההפגנות החמורים יותר, כמו הבואש, רימוני ההלם ורימוני הגז, שבעשור האחרון היו בשימוש רק כלפי פלסטינים, מופעלים עתה כלפי הפגנות של קבוצות חשודות אחרות – יוצאי אתיופיה תחילה, והחרדים – באופן מסיבי יותר.

קטינים חרדים מוצאים את עצמם מול משטרה שלא יודעת מהם חוקי הגנת קטינים, וכמו ילדים פלסטינים הם נחטפים מבתיהם, ללא ידיעת הוריהם והסכמתם, לחקירות קשות ומשפילות שלא מנוהלות בידי חוקרי נוער. המשטרה עוצרת אותם לחקירות בשעות הקטנות של הלילה, ולפחות במקרה אחד נעצר נער בן 13 נעצר בכיתת הלימוד בזמן שעור, כשהוא אזוק בידיים וברגליים מול כל כיתתו. העילה לחקירתו הייתה מעורבותו כביכול באירוע של שריפת בובה של השר לשעבר אביגדור ליברמן.

הסלמה כללית זו באלימות המשטרה כלפי הציבור החרדי פוגעת היום לא רק בזרמים הנאבקים בגיוס, העדה החרדית והפלג הירושלמי, אלא בכל אדם עם חזות חרדית שאיתרע מזלו להיתקל בשוטרים רגוזים. כשמביאים בחשבון שהצעירים מבין החרדים הנתקלים בשוטרים נמצאים פעמים רבות בסכנה שמעצר יוביל לכליאתם בכלא צבאי לתקופות ארוכות בשל סירובם להתגייס לצה"ל, קשה שלא להבין את תחושת הרדיפה הכללית של הציבור החרדי המנהיגים של ה"מרכז" הפוליטי מוצאים למעשה מנוחה מרדיפת ערבים, ברדיפת חרדים. אין זה מאבק בכפייה דתית, זה מאבק נגד החרדים עצמם.

נועה לוי

המאמר עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב