1. בשלב מוקדם זה של הרכבת הממשלה, דומה כי פניו של נתניהו לממשלת ימין קיצונית ויציבה ולא לממשלת אחדות רחבה עם כחול לבן. מועד השימוע שלו לא נקבע עוד. עורכי הדין של נתניהו אינם טורחים כלל לקחת את חומרי החקירה. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט קבע פרוצדורה אך לא קבע מועד, אם בכלל, לצאתה לפועל.
מנדלבליט משתף פעולה עם נתניהו ומכפיף את לוח הזמנים המשפטי ללוח הזמנים הפוליטי של הנאשם. הוא מעניק לנתניהו זמן להעביר את חוקי החסינות, שימנעו את העמדתו לדין וייתרו את השימוע. ממשלת ימין צרה תקל על נתניהו להעביר במהירות חוקי חסינות. אך ייתכן שבשלב שני, אחרי הסרת אישומיו מסדר היום האישי–כללי, כאשר תכנית המאה של טראמפ תהא במרכז תשומת הלב, ינסה נתניהו להרחיב את הממשלה. אז יפנה לגנרלים וליצירת קונצנזוס.
2. אחרי שמפלגות הימין החדש, זהות וגשר לא עברו את אחוז החסימה, ואחרי שכולנו, ישראל ביתנו והבית היהודי בקושי נכנסו לכנסת – משתמש נתניהו בטראומה של מפלגות לוויין אלה בימין כדי להחזיר אותן הביתה, לליכוד.
הוא מעוניין ליצור מפלגה דומיננטית, כפי שהייתה מפא"י בשיא כוחה. לשם כך מוכן נתניהו להגדיל את הממשלה ולשחד בתיקים חשובים את השבים לליכוד – על חשבונם של הנמצאים שם. אחרי הניצחון, אין בתוך הליכוד מי שיעזו למרוד במנהיג. ייתכן שנראה בקרוב גם ניסיונות להעלות עוד יותר את אחוז החסימה. לכך יהיו השלכות גם לגבי הפיצול בשמאל הציוני ובמרכיבי הרשימה המשותפת.
3. "עסקת המאה" של טראמפ אמורה להתפרסם אחרי הרמדאן ואחרי הרכבת הממשלה בישראל. זו לא תהא תכנית שלום אלא תכנית לחיסול השאיפות הלאומיות הפלסטיניות. ארה"ב איננה, ומעולם לא הייתה, מתווך ניטרלי. ארה"ב היא מעצמה המגבה את ישראל. אין כמעט ספק שמתווה טראמפ ידוע לנתניהו ונבנה בהשתתפותו. ברשות הפלסטינית טוענים, ויש בכך היגיון רב, שהתכנית כבר מבוצעת בפועל. ההוכחות: ההכרה בירושלים כולה כבירת ישראל, הפסקת התמיכה הכספית האמריקאית ברשות, הפסקת המימון של סוכנות הפליטים של האו"ם וההכרה בריבונות ישראל בגולן.
4. תכנית טראמפ נידונה באינטנסיביות גם עם כמה מדינות ערב שתפקידן יהיה לממנה. אחד ממרכיבי התכנית הוא – מינוף החשש של סעודיה ומדינות המפרץ מאיראן כדי לדרבן מדינות ערביות אחרות (כמו ירדן ומצרים) ללחוץ על הפלסטינים לקבלה.
השאיפה ליצירת מעין נאט"ו אנטי–איראנית דוחפת את מדינות המפרץ לקבל את התכנית חרף השלכותיה ההרסניות על הפלסטינים. התכנית תשתמש גם בקרע הפעור בין פתח' לחמאס. ישראל תאפשר את המשך שלטון החמאס ברצועה ואולי תפעל להקלת המצב הכלכלי, במימון המפרציות, כדי לתחזק מצב של "הפרד ומשול" אל מול הרשות הפלסטינית.
5. הצהרות טראמפ לגבי ירושלים ורמת הגולן מצפצפות על החוק הבינלאומי ועל החלטות האו"ם. הן עלולות לאותת על הסכמת ארה"ב להחלת החוק הישראלי (סיפוח) בשטחי C בגדה שבו מצויות רוב ההתנחלויות. שטחי C הרציפים (ללא מובלעות) כוללים כ-63% משטח הגדה, וחיים שם למעלה מ-400,000 מתנחלים וכ-300,000 פלסטינים (בהערכה גסה).
לא ברור מה יהא מעמדם החוקי של הפלסטינים בשטחים המסופחים: היקבלו אזרחות ישראלית? היינתן להם מעמד נחות? הינסו להעבירם לשטחי A ו–B שהם מובלעות פלסטיניות לא–רציפות?
הגשמת תכנית טראמפ תסתום את הגולל על רעיון המדינה הפלסטינית. אין ספק שההתנגדות לה תדחק הצידה את שאלת המשפט של נתניהו והסידורים שייעשו כדי להכשיר את המשך כהונתו. במובן זה, חוק הלאום, השליטה המוחלטת בתקשורת, חיסול האוטונומיה של הרשות השופטת והכפפתה לרשות המבצעת, כמו גם דיכוי המיעוט הערבי–פלסטיני בישראל והשמאל העקבי – כולם התאמות פנימיות הדרושות לביצוע התכנית הגדולה של שבירת הלאומיות הפלסטינית.
6. הבחירות האחרונות לא היו "עוד" בחירות. הן היו קו פרשת המים של הדימוי הליברלי של ישראל, בפנים ובחוץ. כבר ב-1948 לא הייתה ישראל דמוקרטיה ליברלית: התבצע בה טיהור אתני רחב–ממדים שהבטיח את הרוב היהודי, והופעלו בה תקנות הגנה לשעת חירום (שהפכו בינתיים לחוק)) שמתוקפן הושלט ממשל צבאי על המיעוט הערבי–הפלסטיני.
בשנותיה הראשונות התאמצה ישראל לזכות בהכרה מצד מדינות התבל. בעולם הייתה זו תקופה של תקווה ליברלית: הניצחון על הנאצים, הצהרת זכויות האדם, כינון האומות המאוחדות, השחרור הלאומי מהקולוניאליזם.
בתקופה זו הומצאה מגילת העצמאות שבה הובטח, אך לא קוים, שוויון זכויות במדינה היהודית ללא הבדלי דת, גזע ומין. היום אנחנו בתקופה אחרת, בה הליברליזם וזכויות האדם דועכים ברחבי העולם. ישראל מחוזרת, וכל מנהיג מצורע משחר אחר נתניהו, בן טיפוחיו של הנשיא טראמפ. זה הרקע ההיסטורי לחוק הלאום.
ישראל אמנם תמיד הייתה אתנוקרטיה, אך פעם היה לה אינטרס להסתיר זאת. עכשיו כבר אין צורך להסתוות. עכשיו רוצה הימין לשלוט ביד רמה: מינוי פוליטי של שופטים, ביטול עליונות בג"ץ על הכנסת, צמצום הנגישות של האזרח לבית המשפט העליון ומתן יותר סמכויות לבתי דין שאינם שופטים לפי החוק האזרחי (בתי דין דתיים, למשל).
המשטר הפנימי במדינת מתנחלים קולוניאליסטית אינו מנותק מהתכניות הקולוניאליסטיות העומדות על סדר היום של הממשלה הרעה שתקום. ממשלת תכנית טראמפ תהיה מסוכנת יותר.
אבישי ארליך
