בתום מערכת בחירות שארכה כחודש וחצי, נותרה בשלטון מפלגת הימין הקיצוני (BJP) בראשות נרנדה מודי. זאת, לאחר שהשיגה יותר מ-300 מושבים בפרלמנט (מתוך 542). זו התפתחות מטרידה מאוד. החשש הגדול ביותר בכל הנוגע לממשלה הוא הרדיפה השיטתית של המיעוטים בהודו, ובעיקר המיעוט המוסלמי.
אסיפת בחירות של המפלגה הקומוניסטית המרקסיסטית של הודו, באפריל האחרון (צילום: מורנינג סטאר)
ישנם חשדות לגבי תפקידו של מודי במעשי הטבח במוסלמים בעת שכיהן כראש ממשלת מדינת גוג'אראט ב-2002. מחשידה גם שתיקתו נוכח מעשי רצח המוניים של מוסלמים ה"חשודים" בהריגת פרות (הקדושות להינדים) ושל הינדים הנמנים עם קסטות "נחותות".
מפלגתו של מודי אינה מכחישה את ההשראה שהיא שואבת מהתנועות הפשיסטיות שפעלו בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת באירופה. אך בקרב אנשי השמאל מחוץ להודו, ניכר פחות השיח על תפקידה המשמעותי של ממשלת מודי בהרס הסביבה.
תחת שלטון מודי, ירד הדירוג של הודו במדד הביצועים הסביבתיים העולמי למקום 177 מתוך 180 מדינות שנבדקו (ירידה של יותר מ-20 מקומות בהשוואה לממשלות קודמות).
מוקד עיקרי של מאבק סביבתי בהודו הוא סביב עקירה של עמים ילידים וקהילות חקלאיות מאדמותיהם כדי לפנות מקום לסכרים, למכרות, לתחנות כוח ולתשתיות תעשייתיות אחרות.
פרויקטים אלה מרעילים אוויר ומים – לטובת האינטרסים של תאגידי הענק. העקורים נותרים ללא פתרונות דיור. כשהם מפגינים, הם נתקלים לרוב בדיכוי אלים, שלעתים מוצדק בטעמים של "ביטחון לאומי".
מדיניות זו לא החלה תחת מפלגת השלטון הימנית, אך ב-2018 ביטלה האחרונה באופן רשמי את ההכרה בזכויותיהם על הקרקע של עמים ילידים. כך היא הקלה באופן משמעותי על יצוא של משאבי טבע תוך דריסת זכויות המיעוטים.
גם האוכלוסייה העירונית סובלת מהמדיניות האנטי–ירוקה של מודי. כמחצית מ-50 הערים המזוהמות ביותר בעולם נמצאות בהודו. הבירה דלהי מחזיקה בתואר מפוקפק מאוד: היותה המטרופולין המזוהמת בעולם.
לרמות זיהום חסרות תקדים אלה יש השפעות בריאותיות חמורות, ובייחוד על ילדים ממשפחות עניות הסובלים לעתים קרובות מתת–תזונה וממחסור בטיפול רפואי הולם. לפי מחקר שנערך ב-2017, בהודו נרשמים מדי שנה כמיליון ורבע מקרי מוות מזיהום אוויר.
מדיניות זו של הרס הסביבה הולכת יד ביד עם שחיתות. כך למשל, המיליארדר ההודי גוטם עדני נהנה מקשרים הדוקים עם מודי. חברות הענק שלו זכו בהטבות בדמות קרקעות רבות בפטור ממסים ובסובסידיות אחרות, בתמורה לתמיכה פוליטית וכלכלית בראש הממשלה.
עסקיו מזרימים שפכים רבים לים ופוגעים בקהילות דיג, בעמים ילידים החיים סמוך לחופים ובמערכות אקולוגיות שלמות לחופי האוקיינוס ההודי. מחקרים אחרונים מראים כי הזיהום המימי זורע הרס שנעצר רק בחופי אוסטרליה.
חשוב לזכור כי מה שקורה בהודו – לא נשאר בהודו. פליטת חומרים מזהמים משפיעה גם על מדינות שכנות, ופליטת גזי החממה המואצת משפיעה על העולם כולו.
הודו היא המדינה השנייה בעולם מבחינת גודל אוכלוסייתה, והתמ"ג שלה הוא השביעי בגודלו. תאגידים רב–לאומיים רואים בהודו שוק חשוב למוצרי צריכה ומקור חשוב של סחורות ושירותים: נכון להיום, רק תשע מדינות מושכות יותר משקיעים זרים מאשר הודו.
כתוצאה מכך, התקשורת העולמית והפוליטיקאים התומכים בסדר היום הניאו–ליברלי מוכנים להעלים עין מזוועות ממשלת מודי ביחס לסביבה ולמיעוטים. לדוגמא, פקיד ממשל המקורב לאובמה כתב בזמנו מאמר ב"ניו יורק טיימס" הממליץ לחגוג את "הרפורמות הכלכליות" של מודי.
התמיכה בממשלת מודי, בשירות ההון העולמי, משותפת לכל ההנהגה הפוליטית בארה"ב – ולא רק לנשיא טראמפ, החולק עם מודי תפישות גזעניות ואנטי–מוסלמיות. אגב, הנשיא אובמה כתב מאמר על מודי כחלק מסדרת 100 האנשים המשפיעים ביותר במגזין "טיים".
ההתנגדות בארה"ב לאג'נדה המסוכנת של הלאומנות ההינדית תידרש להתמודד עם קואליציה רחבה של ניאו–פשיסטים ושל ניאו–ליברלים – חלקם דווקא מהקצה ה"ליברלי" של הקשת הפוליטית.
ממשלת מודי נמנית על גל עולמי של ממשלות לאומניות וסמכותניות: בארצות הברית, בברזיל, בפיליפינים, בהונגריה ובמקומות אחרים. אם אנחנו מעוניינים לסכל מגמה זו, הסיפור הגלובלי שאנו מספרים לגבי עליית הימין הקיצוני חייב לכלול את הודו כאחת מהנקודות המרכזיות. אל לנו להסתפק בעניין של עליית הימין במערב.
חשוב לציין, כי התנועות החברתיות, המפלגות הקומוניסטיות והקבוצות המדוכאות בהודו – הקסטות ה"נחותות", מוסלמים, להט"ב, נשים, פועלים, דייגים ועוד – הן מגוונות, תוססות ומשיבות מלחמה לממשלת הימין. כוחות מתקדמים ואינטרנציונליסטיים ברחבי עולם חייבים לספק לתנועות אלה סולידריות ותמיכה במאבקן, המסתמן כקשה וכממושך.
בסאב סן
המאמר פורסם במקור באתר "קאונטר–פאנץ"
