פולמוס מתפתח בשבועות האחרונים בשורות מרצ. הוויכוח חצה את הגבולות הפנים–מפלגתיים, ומן הראוי להתייחס לתוכנו, וזאת מתוך דאגה לעתידו של המחנה הדמוקרטי בישראל – אל מול תהליכי הפשיזציה שמקדמת ללא הרף ממשלת הימין, ממשלתו של בנימין נתניהו.
יש חברים במרצ הדורשים לנטוש את הציונות ולהגדיר אותה מחדש כתנועה שמאלית לא–ציונית, או אַ–ציונית. אבל בוויכוח הניטש בין זהבה גלאון לח"כ אילן גילאון, נושא זה אינו עומד כלל על סדר היום.
הסערה פרצה עם פרסום ידיעה בשבועון הימין "מקור ראשון" (26.10), לפיה במצעה של מרצ המונח ציונות אינו קיים.
דוברת מרצ מיהרה להגיב על טענת השבועון ומסרה, בשמה של גלאון: "במצע מרצ נכתב תמיד, שמרצ פועלת ברוח ערכי הציונות. מעולם לא נכתב שמרצ היא מפלגה ציונית, פשוט כי לא ראינו טעם לכתוב את המובן מאליו".
חבר הכנסת הטרי, בעבר מזכ"ל התנועה, מוסי רז, התראיין לערוץ 20 (29.10) ואמר, כי "מרצ תומכת ורואה בישראל את הבית הלאומי של העם היהודי". עוד הוסיף כי עניין זה כתוב במצע ולא רק במצע. עם העובדות הללו, הבהיר רז, אי אפשר להתווכח.
מקריאה בעיתונים ובשיחות עם חברי מרצ (התנועה חיסלה לפני יותר מ-20 שנה את העיתון "על המשמר" ומאתר האינטרנט התנועתי לא ניתן ללמוד הרבה על הוויכוח
הפנימי) עולה, כי ההתמודדות היא אישית ורעיונית.
נכון, הפולמוס מבטא גם התמודדות אישית בין יושבת הראש, זהבה גלאון, לבין יו"ר הסיעה בכנסת, ח"כ אילן גילאון. ואולם, חשוב להדגיש: אין זה רק "קרב אגו באגו". יש בין השניים הבדלים בהשקפת עולם ובראיית תפקידיה של מרצ. בקצרה אפשר לתאר את עמדותיה של גלאון כנאמנות לאחד המרכיבים שהקימו את מרצ, תנועת רצ, שהדגש שלה הוא בזכויות אדם וזכויות הפרט. לעומתה, דבק אילן גילאון בקו ההיסטורי של מפ"ם, אף היא ממרכיבי מרצ – "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים". כך אפשר להסביר את תגובתו החריפה יותר של גילאון: "לא נאפשר לאף פוליטיקאי ולאף דובר לשנות בהבל פה את זהותה של מרצ […] אני קורא להיצמד לזהות ההיסטורית של המפלגה או לחפש מסגרת פוליטית אחרת".
אך מרצ גם "ציונית מעשית". דרור מורג, בעבר מזכ"ל התנועה, יושב בהנהגת ההסתדרות הציונית (יחד עם נציגי הליכוד, "העבודה", "ישראל ביתנו", "כולנו" ו"יש עתיד") ומייצג שם את תנועתו. ההסתדרות הציונית היא מוסד ליהודים בלבד, מוסד רקוב שצריך היה לפרקו לפני שנים רבות. על ההסתדרות הציונית ועל פעילות מרצ בתוכה לא שומעים רבות. ההסתדרות הציונית היא צינור להעברת כספים להתנחלויות, לגיוס מתנחלים בקרב היהודים בחו"ל ולנישול תושבים פלסטינים מאדמתם.
בתוקף תפקידו, עומד מורג בראש "המחלקה למפעלים ציוניים", שבין מטרותיה "הפצת מורשתם של ההוגים הציוניים". תאמרו: עניין קטן? ובכן, מורג "משוריין" בוועידת מרצ, שנבחרה לאחרונה, יחד עם עוד ציר: אורי זכי, מנהל "המחלקה למפעלים ציוניים". אהבת הציונות של מרצ אינה תלויה בדבר. מרצ שולחת נציגים גם להנהגת יתר המוסדות הציוניים, למשל קק"ל העסוקה בגזל קרקעות.
מרצ היא חלק מהממסד הציוני וממימונו. יחד עם זאת, כאמור כבר, מרצ היא גם כוח דמוקרטי, ולשמאל אין עניין בהיעלמותה. אבל לסיסמא שמניפים ראשיה מאז הבחירות האחרונות לפיה "מרצ – השמאל של ישראל", אין כיסוי. ציונות ושוויון אינם הולכים יחד ומעולם לא הלכו יחד.
במצע מרצ נדרשת המדינה להכריז "חד–צדדית על הפסקה מידית וללא תנאי של מפעל ההתנחלות כולו בשטחי הגדה המערבית וירושלים המזרחית, שהוא מנוגד לחוק הבינלאומי. זאת, כאיתות על רצינות כוונות ובניית אימון מדיני בין הצדדים. בנוסף, תגובש תכנית לפינוי/פיצוי עבור המתנחלים כהכנה לפינויים לישראל. במקביל, יופסק הניצול החד–צדדי של משאבי הטבע בתחומי גבולות 67, תוך נישול הפלסטינים". זו עמדה ברורה וחד–משמעית. אהה, למרצ יש "סניף יו"ש" (סניף ההתנחלויות) ובו פעילים חברי התנועה.
חברי סניף ההתנחלויות אף בחרו לאחרונה נציגים לוועידת התנועה החדשה.
עוד נכתב שם: "נברך על מעורבות בינלאומית רחבה בצידה של ארה"ב, הכוללת את האיחוד האירופי ומדינות ליבת הליגה הערבית, להתנעת תהליך מדיני באמצעות ועידה בינלאומית רחבה, המקיפה את כל סוגיות שיתוף הפעולה המדיני, הכלכלי והביטחוני באזור". לא למדו דבר מההתערבות האמריקאית במשך 50 שנה להנצחת הכיבוש?
כמה מחבריי הטובים פעילים במרצ. אנחנו נפגשים בהפגנות, בעצרות ובכנסים. איננו מסכימים על הכל, אבל תמיד יש בנו רצון לשיתוף פעולה למען מטרות טובות. אני מקווה שהרוח הטובה לא תשתנה.
אפרים דוידי
