המערכת הקפיטליסטית הניאו-ליברלית מתבססת על מסחר בינ"ל נרחב, לרבות הורדת וביטול מכסים בין מדינות שונות (גלובליזציה). זאת למרות ההשלכות החמורות של פתיחת השווקים לתחרות בינ"ל על חלקים רחבים של מעמד העובדים ועל התעשיות המסורתיות: הורדת שכר והגדלת הפערים החברתיים. פתיחת השווקים ל"סחר חופשי" היטיבה בעיקר עם החברות הרב-לאומיות הגדולות, ופגעה אנושות בעולם השלישי בשל הפער בין מחירי הייבוא מהמדינות המתועשות לעומת מחירי ייצוא חומרי הגלם מהעולם השלישי. גם בארצות המפותחות וגם בארצות המתפתחות נוצרה תנועה חברתית רחבה נגד הגלובליזציה.

דונלד טראמפ ירש משק אמריקאי עם גרעון גדול במאזן הסחר. חלקים מהתעשיות ההיסטוריות של ארה"ב הצטמצמו, ואזורים רחבים בארה"ב הפכו אזורי שקיעה ואבטלה נרחבת – חגורת החלודה (Rust Belt). כל עוד ארצות אחרות ביבשת אמריקה או באסיה מייצאות לארה"ב חומרי גלם ומוצרים תעשייתיים, וכל עוד העולם מוכן לקנות את חובותיה ולהחזיק באגרות חוב שלה – ארה"ב יכולה להמשיך לנפח את הגרעון המסחרי. סין, שהיא הנושה הגדולה ביותר של חוב אמריקאי (1.3 טריליוני דולר),  מייצבת בדרך זו את הכלכלה העולמית.

הסחר העולמי בנוי על הסכמי סחר דו -צדדיים ורב-צדדיים בין מדינות. הידועים ביניהם – האיחוד האירופי, הסכמי הסחר של צפון אמריקה (NAFTA) והסכם הסחר של מדינות אגן האוקיינוס השקט (TPP). בניסיון פופוליסטי לזכות בקולות העובדים, הבטיח טראמפ במערכת הבחירות מדיניות של "קודם כל אמריקה" (America First), שתיושם באמצעות פרוטקציוניזם והטלת מכסים על ייבוא. הוא התחייב לפרוש מ-NAFTA אלא אם ישונו התנאים לטובת ארה"ב. ביומו הראשון בנשיאות, ביטל טראמפ את חברות ארה"ב בהסכםTPP . את עיקר האש הוא מכוון נגד סין שלגבי יבוא ממנה הבטיח העלאה תלולה של 45% בשיעור המכס. לפי החוק האמריקאי רשאי הנשיא להטיל מכסים לשם הגנה על ביטחון האומה.

המושג "מלחמת מכסים" מתאר מצב כאשר מדינה אחת מטילה היטלים ומכסים על סחורות מיובאות ממדינה אחרת כדי להגן על תוצרתה היא, על מקומות עבודה בשטחה או על המטבע שלה. ה"מלחמה" נוצרת כאשר השנייה מטילה,

בתגובה, היטלים ומכסים על הראשונה והתוצאה היא צמצום הסחר ביניהן. בתנאים כאלה: מדינות נוספות נוקטות צעדים כמו פרוטקציוניזם ועידוד אספקה עצמית. מהלך כזה מוביל להצטמצמות הסחר העולמי, לירידת הצמיחה, לאבטלה המונית, לדפלציה ולמשבר כלכלי. כך קרה בשנות ה-30 בתקופת המשבר הגדול. מצב כזה מלווה, כמעט תמיד, בעליית הלאומנות, הגזענות ובסכנת מלחמה.

בינואר השנה הטיל טראמפ מכסים על פאנלים סולריים ועל מכונות כביסה, ובמארס – על פלדה ועל אלומיניום. פעולות הנשיא זכו אמנם בתמיכת שני ארגוני העובדים הגדולים בארה"ב, אך לא זכו בתמיכה דומה בדעת הקהל האמריקאית. ההכרזות גרמו לנפילות תזזיתיות בשווקים הפיננסיים בעולם. האיחוד האירופי כבר הודיע שיתבע את ארה"ב בפני ארגון הסחר העולמי ואיים בהטלת מכסים נגדיים על מוצרים אמריקאים. יו"ר הוועדה הכלכלית הלאומית בארה"ב, ג'רי כהן, ניסה להשקיט את רוחות המלחמה הכלכלית שעורר הנשיא והציע שבעלות בריתה של ארה"ב יסבלו פחות. כהן אולץ להתפטר במארס.

בעקבות המכסים שהטיל טראמפ על סין במארס, הודיעה סין החודש על הטלת מכסים נגדיים על 128 מוצרים אמריקאים בערך של כ-3 מיליארדי דולר מארה"ב, בעיקר מוצרים חקלאיים. ארה"ב הודיעה, מצדה, על הטלה נוספת של מכסים על 1300 מוצרים מסין בערך של 50 מיליארד דולר.  ארה"ב חותרת לפגוע במיוחד בייצוא הסיני של מוצרי תכנה מתקדמים ושל בינה מלאכותית. שגריר סין בארה"ב הודיע לאחרונה כי "סין תגיב בהתאם בקרוב".

נוכח תוצאות מדיניותו נסוג טראמפ מעט וכעת הוא מבקש לשוב ולהצטרף להסכם TPP שהמשיך לפעול גם בלי ארה"ב. זאת ככל הנראה בלחץ האינטרסים החקלאיים בארה"ב וכדי לזכות בבעלי ברית נוספים נגד סין בתוךTPP  .

התהפוכות במדיניותו והתוהו ובוהו שמפזר טרמפ סביבו הם תולדה לא רק של אישיותו. זה חלק מהמאבק ההגמוני של ארה"ב לשמר את הדומיננטיות שלה נוכח צמיחתה העקבית של סין.

אבישי ארליך

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון 'זו הדרך' הקרוב