מלחמת סוריה האזורית: ארה״ב, איראן ואחרים מתכוננים ליום שאחרי מלחמת האזרחים

אחרי כיבוש חאלב וקריסת דאעש בארקה (ובמוסול בעיראק), התחיל שלב 'משחק הסיום' לגבי עתידה של סוריה. אסד מנסה בשלב זה, בתמיכת רוסיה ואיראן, לחדש את האחיזה הטריטוריאלית והשלטונית שלו במרחבי מזרח סוריה מהם נדחקו כוחותיו בעבר: מהגבול הנושק לעיראק בצפוןמזרח, עד לגבול עם ירדן בדרוםמזרח ועד לגבול עם רמת הגולן הכבושה בדרוםמערב. האזור העצום הזה (ראו מפה) הוא ברובו מדברי והאוכלוסייה בו מעטה (גם לפני המלחמה). אך אזור זה חשוב לסוריה כלכלית ואסטרטגית, כי בו נמצאות עתודות הנפט, הגז והמים שלה והוא חולש על הדרכים העיקריות מעיראק ומירדן לסוריה.

2017-06-27_205909

לוחמות כורדיות בצפון סוריה (צילום: רוחניוז)

מאז החלה התערבות רוסיה, חלה התפכחות בקרב המדינות שתמכו במיליציות המורדים השונות לגבי היכולת להפיל את אסד ללא התערבות כבדה של כוחות זרים על הקרקע. היעדר הנכונות של נאט"ו וארה"ב להתערב מסיבית באופן קרקעי; כישלון צבא טורקיה ומיליציות המורדים שבתמיכתה לגבש אזור שליטה בצפון סוריה; הפיצול העצום והחולשה של כוחות המורדים ושכירי החרב – שילוב גורמים אלה שולל כעת את האפשרות להחלפת המשטר בכל סוריה. אך מדינות המערב, ישראל ומדינות ערב הפרומערביות לא נואשו והן מנסות למנוע, לפחות, את האינטגרציה של סוריה כולה תחת שלטון אסד. במלים אחרות, להשאיר את סוריה מחולקת. הן מנסות לשמר אזורי מורדים ואזורי חייץ שבאמצעותם ימשיכו להתערב בנעשה בסוריה.

מוקדי הבערה

הריק שנוצר בעקבות תבוסת דאעש והעלמות לוחמיו הביא למרוץ שליטה חדש ומסוכן על החלקים ה'משוחררים'. כוחות נאט"ו (ונספחיהם) שלהתערבותם בסוריה ועיראק אולי הייתה לגיטימציה מסוימת במלחמה העולמית נגד דאעש הופכים עכשיו, אחרי תבוסת הארגון הפונדמנטליסטי, גורם המתערב ישירות במלחמה בסוריה לצד המורדים. המלחמה באמצעות 'שליח' הופכת, מאז טראמפ ושלטון הגנרלים שלו, צעד אחר צעד, לעימות ישיר בין מדינות התומכות בצדדים בסוריה.

קרבות קשים מתנהלים בין כוחות הממשלה הסורית לבין מיליציות איסלמיות (גרורותיה של אל קאעידה) באזור דרעא שעל הירמוך. דרעא, שם החל המרד נגד אסאד ב-2011, השוכנת בקרבת הגבול עם ירדן, ואינה מרוחקת מישראל (משולש הגבולות). הממסד הישראלי חושש מאפשרות

התבססות כוחות סוריים מגובים בכוחות חיזבאללה ומשמרות מהפכה איראניים באזור רמת הגולן. זה, אולי, פשר ה'גילויים' בשבוע שעבר בדבר תמיכתה של ישראל במורדים. עד כה טענה ישראל שהיא רק נותנת סיוע הומניטרי לפצועים. בשבוע שעבר למדנו, שישראל גם משלמת משכורות ומחמשת את המורדים. איומי ליברמן ב'כנס הרצליה' שישראל תשמור לעצמה חופש פעולה באזורים סמוכים לגבולה הם עליית מדרגה מסוכנת, ולמעשה איום התערבות ישראלית במלחמה בסוריה.

בוועידה באסטנה, קזחסטאן, בהשתתפות רוסיה, איראן וטורקיה, הוסכם לפני כ-3 חדשים על יצירת אזורי דההסלמה בסוריה, אך ארה"ב אינה חתומה על ההסכמים. באזור הגבול הסוריירדניעיראקי הקימו האמריקנים בסיס אימונים גדול למיליציות המורדים שבתמיכתם. כוחות צבא סוריים מגובים בכוחות חיזבאללה ומשמרות מהפכה איראניים שהתקדמו לכוון אלטנפ הופצצו בחודש האחרון מספר פעמים בידי ארטילריה וכוחות אוויר אמריקאיים וספגו אבדות כבדות. שני מלט"ים סוריים (מתוצרת איראן) הופלו מירי אמריקני עשרות ק"מ בתוך טריטוריה סורית ומטוס חיל אוויר סורי שהפציץ מורדים הופל בסוריה בידי מטוסים אמריקאיים. המתיחות גברה כשרוסיה הודיעה שתפסיק את הסכם התיאום האווירי מעל סוריה עם ארה"ב ושהרדאר שלה יינעל על מטוסים אמריקאיים. המתח הביא להפסקה, זמנית, של טיסות הפצצה אוסטרליות נגד דאעש. נראה שארה"ב גם הגדילה את נוכחותה הקרקעית באזור יחד עם כוחות ירדניים. ירדן חוששת, כישראל, מהתייצבות כוחות שיעיים על גבולה והתערערות יציבות הממלכה. בין ישראל, ירדן וארה"ב קיים מזה זמן רב תיאום מדיני וצבאי.

ההתקדמות האיראנית

אחד מהחששות הגדולים במערב ובישראל היא מחבירה של כוחות שיעיים מעיראק ושל משמרות המהפכה האיראניים, אל כוחות החיזבאללה והצבא הסורי, ויצירת רצף יבשתי בשליטה שיעית מאיראן דרך עיראק, סוריה ולבנון אל הים התיכון. בשנים האחרונות גילתה איראן תחכום בגיוס כוח אדם ושכירי חרב מאפגניסטן, פקיסטן ומקרב המיליציות השיעיות בעיראק כדי להגדיל את הכוח הקרקעי המתדלדל של אסד. בשנתיים האחרונות משתתפות במלחמה בסוריה, בפעם הראשונה מחוץ למדינתן, יחידות של הצבא האיראני הסדיר (הארטש, שלא כ"משמרות המהפכה", היה עד כה צבא הגנה בלבד). שיגור הטילים האיראניים לפני שבועיים לעבר בסיסי דאעש בסוריה בתגובה לפיגועים של דאעש בפרלמנט בטהראן ובמוזולאום של חומייני נחשב תצוגת רהבתנית של כוחה הגובר של איראן וכאזהרה לסעודיה ולישראל.

בשלב 'משחק הסיום', איראן ממצבת עצמה ככוח לזמן ארוך בסוריה וכמעצמה אזורית. כוח אזורי איראני זה מפחיד את שלטונות ישראל וסעודיה, והוא עומד בבסיס המדיניות הטראמפסעודית המוצאת את בטויה גם בסנקציות הסעודיות, המפרציות והמצריות נגד קטאר (ר׳ גיליון 23 של "זו הדרך"). אם פניה של ארה"ב לעימות צבאי עם איראן, סוריה עלולה להיות שדה המערכה. בשבועות האחרונים חלה הסלמה מסוכנת בסכנה של עימות רחב ידיים במזרח התיכון. עימות כזה, אם יפרוץ, יהיה הרסני במידה שלא תתואר לעולם כולו.

אבישי ארליך

לעיון במאמר שפורסם בגיליון "זו הדרך" הקודם על המצב במפרץ הפרסי (עמ' 5 ו-6):

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2017break/06/G23_2017.pdf

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב