מי שהגיע למפעל "מילועוף", הנמצא בגליל המערבי, סמוך לעכו, יכול היה לראות מחזה יוצא דופן: מחאה של עשרות עובדים חרדים שובתים, המניפים את דגלי "כוח עובדים – ארגון עובדים דמוקרטי". עובדים אלה הם חלק מארגון שו"ב (שוחטים ובודקי כשרות), המקיף כ-400 עובדים במשחטות ברחבי הארץ, שהם 70% מכלל השוחטים ומשגיחי הכשרות בענף. זה ועד העובדים הראשון שכל עובדיו הם חרדים. מערכת "זו הדרך" שוחחה עם סבי עמר, יו"ר ועד עובדי מערך הכשרות ב-"מילועוף", המייצג את 70 השוחטים ומשגיחי הכשרות המועסקים במפעל.
מדוע החלטתם להתאגד ולצאת למאבק?
תנאי ההעסקה והשכר של השוחטים ושל משגיחי הכשרות רק הולכים ומידרדרים לאורך השנים. ראיתי תלוש שכר של שוחטים מלפני עשרים שנה, ובהשוואה למצב כיום – התנאים הורעו בהרבה. כיום, יש עובדים עם ותק של 25 שנה, אשר משתכרים פחות מחמשת אלפים שקל בחודש.
בעלי המשחטות עשו יד אחת בינם לבין עצמם כדי לפגוע בשכר שלנו. הם הקימו את פורום מנהלי המשחטות, שהחליט לצמצם את מספר הימים בשבוע בהם שוחטים עופות: כשאני התחלתי לעבוד, היו שוחטים חמישה ימים בשבוע, ולפעמים גם שישה. בחלוף השנים, עברו לארבעה ימי שחיטה בשבוע, ואחר כך – לשלושה ימים וחצי בשבוע.
ההחלטה הזו פוגעת בשוחטים ובבודקי הכשרות, כי לנו משלמים לפי עוף. כשהמשחטה לא עובדת – אנחנו לא מקבלים כסף. כשיש, למשל, תקלות במכונות והעבודה מושבתת, גם אז אנחנו לא מקבלים שכר. בחודש שעבר היה הרמדאן, והעובדים הערבים המועסקים במפעל ככוח עזר – לא עבדו בגלל החג. כתוצאה מכך, המשחטה הייתה מושבתת ושוב לא קיבלנו שכר.
השוחטים מפגינים בפתח "מילועוף" (צילום: כוח לעובדים)
ולכן הכרזתם על שביתה?
הודענו על סכסוך עבודה, ובגלל שההנהלה סירבה לדבר איתנו, הכרזנו על שביתה של חצי יום ב-10 באוגוסט, ושבתנו עד הצהריים. לאחר מכן, לא איפשרו לנו המנהלים להיכנס לתוך המפעל ולחדש את העבודה. למחרת, התבצרנו במפעל. הוזעקו ניידות משטרה ושוטרי יס"מ, וההנהלה הביאה מאבטחים פרטיים. התנהל משא-ומתן, ולבסוף – החלטנו לצאת מהמפעל בשירה ובזמרה…
ההנהלה ביקשה לנסות לשבור את השביתה שלנו באמצעות העסקת שוברי שביתה, ופרסמה בעיתונים החרדיים מודעות 'דרושים'. לשמחתנו, בית-הדין, אליו עתרנו, קבע שעל המעסיק לפטר את שוברי השביתה לאלתר, לנהל איתנו משא-ומתן, וכי יש להשיב אותנו לעבודה.
מאיפה הם השיגו שוברי שביתה?
הם ניסו להעסיק אנשים שנפלטו ממשחטות אחרות. שהרי יש כל מיני הלכות הקשורות בכשרות, ויש אנשים שאינם ראויים לשחוט לפי ההלכה.
איזה יחס קיבלתם מההנהלה?
הם לא היו מוכנים לדבר איתנו. חברת "מילועוף" שייכת לקבוצת החברות "מילואות", שהיא בבעלות הקיבוצים שבאזור. יו"ר "מילואות" הוא יונתן מלמד, החבר ב-15 דירקטוריונים של חברות מסחריות שונות, ובעבר כיהן בתפקיד יו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית.
תמיד אמרו לנו שהקיבוצניקים הם מלח הארץ, והמנהלים שלנו הם יוצאי יחידות מובחרות בצה"ל. כשאתה מדבר איתם, אתה חושב שאתה מדבר עם סוציאליסטים, עם אנשים שמכבדים את החוק ואת המדינה. אבל כשביקשנו לדבר איתם, הם התעמרו בנו וזלזלו בנו.
אלי כץ, ממנהלי המפעל, טען בשלב מסוים שתקפתי אותו פיזית, וזאת כאשר הוא עצמו תקף אותי. מעניין לציין, שמצלמות האבטחה של המפעל – שמופעלות כל הזמן ומתעדות את מה שקורה – הפסיקו לפעול באותו הזמן…
מקומם גם לראות שהמשטרה התייצבה אוטומטית בצד של ההנהלה, ולא בצד שלנו או בצד של החוק. כשהלכנו להפגין מול הבית של הקבלן שהביא שוברי שביתה אלינו למפעל, המשטרה התקשרה לאשתי שהייתה בבית ואיימה עליה. דרשו שאעזוב מיד את ההפגנה ואגיע הביתה, אחרת יעצרו את אשתי מול שבעת ילדינו.
איך נוצר החיבור עם "כוח לעובדים"?
מי שהקים את ארגון השוחטים ובודקי הכשרות היו ארבעה חברים מהמרכז, שפעלו בשיטת חבר-מביא-חבר. בהתחלה הם פנו להסתדרות, אבל ההסתדרות לא הסכימה לעזור. לעומת זאת, בארגון "כוח לעובדים" שמחו לסייע.
יש דברים שהם לא נורמאליים בהסתדרות. אחרי שחזרנו לעבוד בצו בית המשפט, ההנהלה עצמה החתימה את כל העובדים הערבים במפעל על טופסי הצטרפות להסתדרות, וקבעה עבורם מי יהיה ועד העובדים שלהם. חלק מהעובדים כלל לא יודעים לקרוא עברית, וההנהלה אמרה להם שהם חותמים על טפסים כדי לקבל תוספת שכר. אלה שמבינים עניין – התמרמרו. אבל הם פוחדים, כי אין להם גב. ההסתדרות דופקת אותם במקום לשרת אותם. אני לגמרי לא מבין את הנהלת המפעל. כשרואים את סכומי הכסף הגדולים שהם מוציאים כדי לפגוע בהתארגנות העובדים, את חברות האבטחה ועורכי הדין שהם שוכרים, כבר היה משתלם להם יותר לשבת איתנו ולתת את הכסף הזה לנו! מניסיוננו, הקיבוצים מתנהגים כמו בעלי הון. הם משתמשים בקופה שלהם כדי לדפוק אותנו.
הריאיון מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
