מדי מערכת בחירות נאלצים האזרחים הערבים לעבור את הבידוק הביטחוני של סף הערכים העמום של מדינת ישראל וזאת כתנאי להשתתף בהן ("יהודית ודמוקרטית" והתנגדות ל"טרור").

ב-1965 פסל בית המשפט העליון את רשימת "אל-ארד" מלהשתתף, אפילו שעוד לא היה אפילו חוק פסילה. ב-1985 נוסף לחוק יסוד הכנסת סעיף 7א' המפרט עילות לפסילת רשימות. שום רשימה ערבית לא נפסלה מאז ועד היום, אך טקס הזובור המגעיל והמשפיל נגד הציבור הערבי חוזר על עצמו בתחילתה של כל מערכת בחירות.

 

מול איום הפסילה

שוב ושוב צריכות המפלגות הערביות וחד"ש לצלוח ניסיונות פסילה בוועדת הבחירות (נציגי המפלגות + שופט). נציגי המפלגות הציוניות מצביעים אם לכלול או לשלול מפלגות אלה. כל המפלגות היהודיות, למעט מרצ והמפלגות החרדיות, הצביעו לאורך השנים בעד פסילת מפלגות ערביות מלהשתתף בבחירות.

ואולם, הפלא ופלא: מאז קיים החוק, שום מפלגה או מועמד ערבי לא נפסלו. בית המשפט העליון, כמו הקב"ה בהגדת הפסח, מתערב תמיד באורח נס ו"מצילנו מידם".

בשבוע שעבר הצביעו נציגי יש עתיד (כעת – כחול לבן) בוועדת הבחירות המרכזית בעד הפסילה של רשימת בל"ד ובעד פסילת מועמד חד"ש-תע"ל, ד"ר עופר כסיף. כסיף ובל"ד נפסלו מלהתמודד. דיון בעניינם התקיים השבוע בבג"ץ, והחלטת שופטי בג"ץ נתקבלה לאחר סגירת גיליון זה.

אלא שיום אחד נתעורר ולא יהיה מי שיצילנו. מעתה, כפי שהבהיר נתניהו לרותם סלע (ר' ע' 8), מספק חוק הלאום עוגן חוקי ברור יותר לאי השוויון. חוק הלאום יוכל לשמש גם לפסילת מפלגות שיתנגדו לישראל המפלה ומנהלות מאבק פוליטי לשוויון אזרחי ולאומי.

בית המשפט העליון הוא כבר לא מה שהיה. זרועו הנטויה ("האקטיביזם השיפוטי" בלשון הימין) יבשה ופופוליזם מחליף אותה. ההרכב הפנימי של העליון שונה תחת השרה איילת שקד, ושופטים עתה מעדיפים לעיתים קרובות להתקפל במקום להתעמת.

בקרוב, אולי, יישב גם הכהניסט איתמר בן גביר בוועדה למינוי שופטים. בתנאים אלה, בכוחה של רשימה משותפת של האזרחים הערבים בישראל להקשות על הפסילה, שכן אם זו תיפסל – תהא זו שלילת זכות ההצבעה מאזרחים ערבים. ישראל לא תוכל עוד לטעון שהיא דמוקרטית.

 

שאלת הגוש החוסם וההוצאה ממעגל האזרחות

ההשפלה השנייה שחווים האזרחים על-תנאי הערבים לפני בחירות הוא השיח הגזעני המדיר לגבי גוש חוסם.

מפלגה יהודית יכולה להיות בקואליציה, אך מפלגה ערבית או ערבית-יהודית – לא ולא. מעולם לא הייתה בישראל ממשלה שחד"ש או מפלגות ערביות היו חברות בה.

מאז רצח רבין, וביתר שאת במערכות הבחירות האחרונות, הצליח נתניהו לגרום לכך שתמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות וחד"ש תיחשב בגידה.

 

ערבים יכולים עדיין לשבת בכנסת, להשתתף בחלק מהוועדות ולדבר. אך אם יגזימו, מאפשר "חוק ההדחה" (שאושר ביוני 2018) לרוב היהודי לסלקם מהכנסת.

חד"ש והמפלגות הערביות יכולות עדיין להשפיע מעט באמצעות חקיקה או בהמלצה לנשיא ובהצבעת אי-אמון. נתניהו עושה הכל כדי לנתק את הציבור הערבי באופן מוחלט ממוקדי הכוח וקבלת ההחלטות.

 

החלילן מבלפור

בלגיטימציה שנתן נתניהו לכהניסטים, כמו גם בהחרמה של הבוחר הערבי ומפלגותיו, הוא מגזיע ומרעיל את ה"שיחדש" הפוליטי בכללותו.

כוחו ההגמוני של נתניהו גורם לגנץ ולפיד להתאים עצמם ולשחק לפי הגדרותיו. הם נשבעים שלא יעזו להיעזר במפלגות הערביות וחד"ש, ויחרימו אותן אפילו אם משמעות הדבר היא שלא יוכלו לשבת בממשלה אלא עם ביבי.

בתוך מעטפת שנאה זו, צריכים האזרחים הערבים ללכת להצביע. וכשהם עושים זאת, הופך נתניהו את השתתפותם לקריאת אזעקה דמגוגית: "הערבים נוהרים לקלפיות". השתתפות האזרחים בבחירות, שכל משטר דמוקרטי מתברך בה, נחשבת בישראל למעשה עוין ולסכנה לאומית.

הודעת מנדלבליט על העמדתו לדין של ראש הממשלה (בכפוף לשימוע) – אמורה הייתה להיות המפץ הגדול של מערכת הבחירות הנוכחית. ההנחה הייתה שהציבור מקבל את סמכותו של היועץ המשפטי, ולכן קביעותיו יסיטו חלק ניכר מהבוחרים שהאמינו בחפותו דווקא נגדו.

זו אמורה הייתה להיות גם נקודת השיא של הפער בין מחנה נתניהו לאלטרנטיבה של גנץ-לפיד. ואולם, מהסקרים בשבוע שעבר עולה כי המחנות קשיחים למדי. לא נצפו תזוזות גדולות בין הגושים. ואז, כשבוע לאחר הודעת מנדלבליט, החל האפקט שלה להתפוגג. מפלגת כחול לבן עברה את שיאה, ולהערכתי לא תרכיב את הממשלה הבאה.

ומאחר שכחול לבן פוחדת וקצרה ידה מלספק בשורה של ממש, היא אינה מתייצבת נגד הערכים הגזעניים שנתניהו מנחיל. להיפך: גנץ ולפיד מנסים להצטרף אליו. לכן, רשימתם כנראה תאבד קולות למפלגות הקרובות לה מימין ומשמאל.

 

השמאל היהודי-ערבי נערך לבחירות

ישנם בשמאל היהודי והערבי, ובין הבוחרים הערבים בכלל, כאלה שתיאור ריאליסטי של המצב יגרום להם להתייאש ולחשוב כאילו אין טעם להצביע. אך אין לנו פריבילגיה כזאת.

מול המתקפה המתעצמת על שרידי המרחב הדמוקרטי, החלופה האמיצה היא להילחם ללא חת.

מה יהיה אחרי הבחירות? אין לדעת, אך בטוח כי גם אחרי הבחירות יהיו עוד מאבקים רבים – בכנסת ובשטח.

חשוב לזכור, כי לא כתוב בשום מקום שהציבור הערבי מוגבל ל-12 מנדטים – במשקלו בקרב הבוחרים, הוא יכול לקבל 15 ואפילו יותר. לכך הוא צריך לשאוף. הדרך למדינת כל אזרחיה, מדינה שכל אזרחיה שווים, עוברת דרך הצבעה למפלגה שבה יהודים וערבים עובדים יחד להגשמת חזון משותף של חיים בשוויון, של צדק חברתי לכולם ושל שלום צודק. בואו איתנו. הצביעו חד"ש-תע"ל, הצביעו ום.

אבישי ארליך

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"