בימים האלה עוקב העולם אחרי מעלליו הראשונים של הנשיא טראמפ: צוויו הנשיאותיים המנוגדים לחוקה, האיסלמופוביה והגזענות שהוא מפיץ, מלחמתו בתקשורת ובממסד המודיעיני, התנפלותו על האו"ם, האיחוד האירופי ונאט"ו – וזו רק ההתחלה. מאחורי הנשיא עומדים יועציו הידועים בעמדותיהם הימניות קיצוניות כמו סטיב בנון וסטיב מילר. הנתיב עליו עלה טרמפ מוביל בהכרח לעימות עם הממסדים ה'ליברליים' של ארה"ב. נראה שנשיאותו תתעצב תוך מאבק בתקשורת, בחוקה האמריקאית, בקונגרס ובמוסדות התרבות והחינוך. כל זה מבטיח קונפליקטים חריפים.

האם הפופוליזם האוטוריטרי של טראמפ יהפוך דכאני? פאשיסטי? חוגים אינטלקטואלים רבים בארה"ב ובעולם משווים את מהפכת טרמפ לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933. מובן שההיסטוריה אינה חוזרת בדיוק, אך שומה עלינו ללמוד מניסיון העבר. לנו בישראל יש גם ענין בהשוואה נוספת: לפני עלית הימין בארה"ב, קמה בישראל הממשלה הימנית ביותר בתולדותיה. ישראל מקדימה בהרבה מהלכים דומים את מה שמתחיל להתרחש כעת בארה"ב: ההסתה נגד האזרחים הערבים והניסיון להוציא את נבחריהם מבית הנבחרים; שימוש באלימות כלפי אזרחים ערבים; האשמת השמאל בבוגדנות; חקיקת חוקים נגד ארגוני זכויות אדם וניסיון לסתום כל ערוץ ביקורת; השתלטות על התקשורת ונHסיון לגרום לה לדבר בקול אחד; הניסיון לחסל את האוטונומיה של התרבות והאמנות; השימוש בחינוך כמכשיר לשטיפת מוח ולהנחלת אידיאולוגיה ימנית; הניסיון לסתום פיות באקדמיה ולחסל את חופש הביטוי ועוד. ננסה להציג כאן, באופן תמציתי שני מושגים שנוצקו בגרמניה לצורך איפיון המכניזם של תפיסת השלטון.

שריפת הרייכסטאג ב-1933 – רגע מכריע בהשתלטות הנאציזם

GLEICHSCHALTUNG

גלייכשלטונג (בגרמנית – קואורדינציה, תיאום): המושג מתייחס לתפיסת השלטון בידי הנאצים. המושג מתאר את תהליך הנאציפיקציה והשגת הפיקוח והשליטה בכל היבטי החברה (טוטליטריזציה). כשעלו הנאצים לשלטון הם החלו באופן מידי בתהליך שיטתי של משטור והאחדה, הכפפת כל המוסדות החברתיים והארגונים להשקפת העולם הנאצית ולמדיניות המשטר.

תהליך זה כלל: הכרזת מצב חירום וביטול זכויות האזרח החוקתיות; שלטון באמצעות צווי חירום (עקיפת הפרלמנט); ביטול השלטון המקומי והאוטונומיה שלו, והכפפתו למשרד הפנים הנאצי; ביטול האיגודים המקצועיים והקמת ארגון עבודה ארצי אחד הכפוף למפלגה הנאצית; הוצאה מחוץ לחוק של כל המפלגות זולת הנאצים.

בחינוך כללו הצעדים את הכללת האידיאולוגיה הנאצית כחובה בכל בתי הספר בכל המקצועות: לימודי עליונות האומה הגרמנית, לימודי יידע הגזע ואנטישמיות; עיקרון הציות העיוור למנהיג העליון (הפיהרר); חיוב המורים להשתייך למפלגה הנאצית; צנזורה על כל חומרי הלימוד ושריפת ספרים אחרים; הדגשת כושר גופני כחלק מתפיסת האדם העליון; הקמת ארגון נוער נאצי כולל מגיל שש ועד ההשתייכות 'לנוער היטלר' (14) ועד הגיוס למפלגה. כמו כן הקימו הנאצים ארגונים ארציים הכפופים למפלגה לבילוי זמן חפשי ותחביבים.

תחום התרבות היה תחת פיקוחו של שר התרבות יוסף גבלס שפיקח על כל אמצעי התקשורת, העיתונים, כתבי העת, הספרים שהודפסו, המפגשים הציבוריים, האמנות, המוזיקה, התאטרון, הסרטים והרדיו. בתחום הדת ניסו הנאצים לאחד את הפרוטסטנטים (67%) לכנסיה פרו–נאצית ולהכפיף את הקתוליות למשטר כמה מהכנסיות הפרוטסטנטיות נאסרו. כמו כן הקימו הנאצים מיליציות פוליטיות מזוינות לחיסול מתנגדיהם ולהשלכת חתיתם על האוכלוסייה (SA-SD).

המצעד הארוך דרך המוסדות

בסוף שנות ה-60 טבע רודי דוטשקה, ממנהיגי הסטודנטים הסוציאליסטיים במערב גרמניה (SDS), את המושג: "המצעד הארוך דרך המוסדות". השמאל במערב גרמניה התמודד אז עם שאלות של רדיקליזציה של צעירים נוכח מצב אוטוריטרי. דוטשקה שילב בין מושג 'המצעד הארוך' של הקומוניסטים הסינים (1934) שבו גיבשו המאואיסטים את מנהיגותם בקרב מעמד האיכרים הסיני, לבין התיזה של אנטוניו גרמשי, המנהיג הקומוניסטי האיטלקי, על אי–היתכנות של הסתערות מהפכנית מהירה, כמו שהייתה ברוסיה, בארצות אירופה המערבית עקב המבנה החברתי היותר מורכב שלהן. גרמשי סבר שיש צורך באסטרטגיה מהפכנית אחרת לאירופה, שונה מהמודל הרוסי: הוא סבר שכיבוש השלטון בארצות המערב יתרחש דרך 'מלחמת עמדות' איטית וארוכה עד להשגת 'הגמוניה' במוסדות השונים של החברה – מוסד אחרי מוסד.

דוטשקה, שהושפע גם מארנסט בלוך, הרברט מרכוזה ומהתאוריה הביקורתית הגרמנית, הציע ב-68 לסטודנטים הצעירים במערב גרמניה להשקיע את להט אמונתם באפשרותו של 'עולם אחר' – בעבודה פוליטית נחושה בתוך אגודות ואיגודים של המקצועות. עבודה פוליטית–אידיאולוגית, חיים תוך מאבק, התמדה בעשייה המהפכנית לזמן ממושך מאוד. רודי דוטשקה נורה בידי מתנקש מהימין, נפצע קשות בראשו ונאלץ לעזוב את גרמניה לבריטניה ואח"כ לדנמרק. הוא נפטר בדמי ימיו.

בגרמניה לא הוגשם 'המצעד הארוך דרך המוסדות'. נראה שדווקא בישראל הרעיון הצליח – אבל לא בניצוח השמאל אלא בניצוח הימין המשיחי.

אבישי ארליך